אין כמו יפו בלילות

ביום שלישי שעבר התקיים במשך שלוש שעות הסיור הראשון ביפו בחברת 16 צלמים נלהבים מכל הארץ.

הסיור היה מוצלח מאוד ועברנו בו 4 תחנות.
בראשונה עברנו על ציוד נדרש ועל ההפעלה הבסיסית שלו, לאחר מכן צילמנו את ענת תלפז בשלושה לוקיישינים שונים בהם הדגמתי שילוב של פלאשים עם אור טבעי וצילומים עם פלאשים ללא אור טבעי, למדנו כיצד לרכך את האור, איך לצמצם אותו לקבלת דרמה, איך לצבוע אותו כדי להתאימו לסביבה וכיצד לכוון את המצלמה כדי לקבל חשיפה טובה ועוד.

בחלק הראשון הדגמתי בעצמי את הטכניקות השונות ובלוקיישן האחרון כל המשתתפים קיבלו הזדמנות לנסות לצלם את ענת בעצמם.

אני מאוד נהנתי מהאינטרקציה האנושית (כלומר מפגש אמיתי ולא אינטרנטי) וביום חמישי האחרון כבר יצאתי חמוש בנופר אריה הרקדנית שזכורה לכם מפוסט קודם, בגדי אהד הצלם ובמקסים גולובנוב סטודנט לצילום בחיפוש אחר רעיונות ולוקיישנים חדשים לסיור שני.

יפו העתיקה בלילה מספקת אינספור מקומות מצויינים לצילום: האבנים בקירות, המנהרות ופנסי הרחוב שפזורים בכל פינה מספקים אפשרויות רבות שרק התחלנו לנצל אותם, בלילה יש מעט אנשים שמסתובבים שם ואלו שכן עוברים בסביבה לא ממש מפריעים לעבוד... בקיצור - אין כמו יפו בלילות!

המנהרה ביפו העתיקה שבסופה כנסייה קטנה הייתה המקום הראשון שהתעכבנו בו. נופר התחילה להתחמם ואנחנו התחלנו להציב את התאורה שלנו בשביל להמחיש את התמונה שהייתה לי בראש.

פלאשים קטנים, אם תשתמשו בהם כמו שצריך יכולים להאיר למרחוק. אם תציבו אותם נכון הם יכולים להאיר עשרות מטרים בלי למצמץ אפילו.

הרעיון היה להאיר את נופר כמו שצריך בלי יותר מידי צללים, להאיר את המנהרה באור טיפה שונה ולבסוף להאיר את דלת הכנסייה (תוספת של גדי אוהד והסיבה שאני חבר שלו). התרשים משמאל מראה לכם היכן היו ממוקמים ארבעת הפלאשים, ה2 הקדמיים היו הVIVITAR שלי עם כוורות לצימצום האור על נופר (בלי לפגוע במנהרה) האחד באמצע היה הSB-28 שהוא חשוף ופונה לכיוון המנהרה והאחרון על הדלת היה SB-800 חשוף באדיבות בית הספר לצילום גליץ. כל הפלאשים הופעלו באמצעות הקקטוסים שלי חוץ מהSB-800 שהופעל על ידי העין האופטית שלו.

שהכל היה מוכן נופר התחילה לקפץ ואחרי בערך 30 ניסיונות קיבלנו את התמונה שאתם רואים בתחילת העמוד. כולנו אהבנו אותה ואז פרקנו הכל (עשר דקות) והמשכנו לחפש מקומות חדשים.

שאתם מצלמים עם כמה מקורות תאורה חשוב לשים לב לכל פרט בתמונה הסופית, זה קצת קשה לעשות את זה רק מהמסך של המצלמה ולכן רצוי להביא אתכם לפטופ קטן להגדלה של התמונה, לנו לא היה לפטופ כזה ולכן היה לנו קצת קשה לשים לב להכל (למשל הקיר של המנהרה היה מואר קצת יותר מידי ואפשר היה לתקן את זה בשטח די בקלות אם היינו שמים לב לזה)

זה הזמן להודות שוב לנופר אריה שמעבר לכך שהיא רקדנית נהדרת היא תמיד מגיעה עם הגישה המושלמת לצילומים ומוכנה להשקיע בשביל התוצאה. אם תסתכלו מה היא לובשת ותדמיינו את הקור שיש בלילה בימים אלו אתם תעריכו את זה בעצמכם.


מקווה שנפגש בקרוב ועד אז תמשיכו להיות טובים!

דניאל מלכה מציגה: רגעSHOT

מישהו חכם אמר לי פעם "זה לא מספיק שאתה יודע לכתוב, חשוב שיהיה לך מה להגיד" זה נכון מאוד גם לגבי צילום לדעתי.

כל הטכניקות, הטריקים, העדשות, הסנסורים, הפילטרים והעיבודים שזמינים לצלם המודרני קיימים כדי לעזור לצלם לקבל שליטה על התמונה הסופית שהוא מצלם.

כל אלו הם המכחול או העט שלו והם לא עוזרים לו יותר מידי אם הוא לא יודע מה הוא רוצה ובמקרה שלנו אם אין לו מה להגיד.

ולדניאל מלכה, צלמת בת 17 וחצי מחולון יש כל כך הרבה מה לספר לכם שכדאי שתשבו לפני שאתם רואים את התמונות שלה.

מהתמונה הראשונה שראיתי שלה פשוט הבנתי שאני רואה משהו חדש.
זה היה הפורטרט העצמי שאתם רואים בתמונה משמאל שצולם בסלון בבית שלה. התחלתי לעקוב אחרי התמונות שלה ומהר מאוד הבנתי שאני חוזה בכישרון מתפרץ שלקח את המצלמה והתחיל לספר איתה את סיפור חייו.

לא סיפור של מישהו אחר, לא שקיעה של כולם ולא נוף של הגנת הטבע, גם לא סיפור דימיוני או שיקרי אלא את הדבר האמיתי. תמונה אחרי תמונה אתה מגלה שהדבר האמיתי הוא יפה, כואב, מסובך, עדין וגם מפחיד.


דניאל פשוט לא עושה את מה שרובנו עושים ומפנה את העדשה לעצמה, למשפחה ולפצעים, היא לא שמה יותר מידי פילטרים או מנסה למצוא חן אלא לספר את הסיפור כמו שהוא אבל הכי חשוב היא לוקחת את המצלמה בשביל ליצור תמונות בעלות משמעות בשביל עצמה והיא עושה את זה באומץ נדיר.

וזה משתקף בעבודות שלה. תמונת הערום של אימא שלה היא אולי התמונה החזקה ביותר שראיתי לאחרונה, היא לא הייתה צריכה להגיד שזאת אימא שלה אתם, אם תסתכלו על זה מספיק זמן תראו את זה לבד, מעבר להתפעלות מהטכניקה והביצוע פשוט התחלתי לקנא באומץ שנדרש לצלם תמונה כזאת ובכישרון לעשות את זה כמו שצריך .

והסיפור ממשיך.
כל תמונה חושפת עוד פרטים ביוגרפים, כאבים, פצעים ועוד פצעים שבאיזשהו שלב אתה מתחיל להכיר אותה דרך קבצים דיגיטלים, בלי שמילה אחת נאמרה ובלי שמישהו סיפר לך כי הוא שמע.

אתה גם מתחיל אפילו להרגיש לא בנוח מרמת האינטימיות ומבין (לפחות אני) מה אפשר לעשות עם מצלמה. זה משהו כמו עט וניר. אתה יכול לכתוב פתק למכולת, מכתב התאבדות או צ'ק. זה תלוי בך ובמה שאתה רוצה להגיד ואם אתה ניגש לזה בגישה הזאת, ויש לך מה להגיד, אז התוצאות שלך יהיו משהו אחר כי הן יהיו שלך והאמת שתשתקף מהתוצאות שלך יגעו בהמון אנשים שלא תהייה להם ברירה אלא להעריך את הכנות שלך.

דניאל הסכימה להתראיין לכבודכם וגם הראיון הזה היה כמו כל התמונות שלה.

הי דניאל ותודה על שהסכמת להתראיין לבלוג שלי.
לפי מה שהצלחתי להבין, את מצלמת זמן קצר יחסית. על כמה זמן אנחנו מדברים בדיוק

אני מצלמת בערך ארבע שנים. בשנים הראשונות צילמתי באופן כמעט אימפולסיבי. אחר כך התחלתי לראות את הצילום גם ככלי ביטוי ופניתי לצילום מקצועי יותר.

היכן למדת \ את לומדת לצלם?

מעולם לא למדתי צילום בצורה מסודרת. את הידע שלי בצילום רכשתי בעיקר מטיפים קטנים שנתנו לי צלמים שהכרתי עם הזמן, ומעט מספרי הדרכה לצילום. יש לי קצת רקע בציור, כך שזה נתן לי יתרון בראיה החזותית. מעבר לאלה, הכל ניסוי וטעיה.

מה הציוד (צילום ותאורה) שאת משתמשת בו בדרך כלל?

אני משתמשת במצלמה40D Canon, ובעדשה IS USM 28-135 .
בצילומים עצמיים אני משתמשת גם בשלט אלחוטי.
מבחינת תאורה, אני בדרך כלל משתמשת בפלאש חיצוני עם סופטבוקס.

ראיתי שאת עוסקת גם בכתיבה, וגם מוסיפה טקסטים שלך לתמונות שלך, איך שני העיסוקים משתלבים האם את רואה קווי דימיון בשני המדיומים השונים מבחינתך?

אני מאמינה שהעיסוקים שלי, צילום, ציור וכתיבה, מאד קשורים ומשלימים אחד את השני. בכולם אני מתעדת מצב, מביעה רגש או נוקטת עמדה. בנוסף, אני נוטה להיות ישירה בהם. לכתוב, לצייר ולצלם דברים שמדברים חזק ובקול. יש שאומרים שאני מזעזעת, אני מעדיפה לחשוב שאני מביאה את המציאות כמו שהיא.

מעבר לטכניקה המיוחדת שלך נושאי הצילום שלך מאוד אישיים (ערום אישי, של משפחה וכו') האם החשיפה הזו מביכה אותך?

כיום לא. רוב הצילומים שלי, מעבר להיותם צילומים אישיים, הם גם, מבחינתי, כלי להעברת מסרים ונקיטת עמדות. בדרך כלל, אחרי שאני מצלמת צילומים כאלה אני מנסה לנתק את העובדה שזו אני בתמונות ולהתבונן בהם כאילו מבחוץ, לבחון מה מועבר בתמונה, מעבר לכך שזו אני.

זה גם סוג של תרפיה בשבילי, לראות את עצמי מתועדת במצבים האלה.

מאז שאני זוכרת את עצמי צילמו אותי בכמויות, גם בני משפחה וגם צלמים מקצועיים. בכל שנה אמא שלי הייתה לוקחת אותי לסטודיו של הצלם השכונתי. כבר הייתי למודת פוזות ומשחקים מול המצלמה. לא הייתי דוגמנית מקצועית אף פעם, אבל זה תמיד נשאר חלום גדול בשבילי.

בשלב מסוים החלטתי לקחת את המצלמה לידיים שלי ולצלם את המציאות שלי. רציתי לצעוק ולמחות, והצילום היה הכלי הטוב ביותר לזה. אני חושבת שאם התמונה לא היתה משמרת משהו אמיתי, מציאות שאני מתחברת אליה, לא היה בה שום ערך בשבילי.

כשאני מצלמת אנשים אחרים, אני משתדלת מאד לא להיות מנוכרת, לא "לקלף" את המצולם עד כדי כך שלא נוח לו. אני בדרך כלל עוברת על הצילומים בפעם הראשונה עם המצולם ואנחנו בוחנים ביחד את התמונות. ברור שאני גם מבקשת את אישורו לפרסומן, כך שגם הוא וגם אני שלמים על התמונות.

מהיכן את מקבלת השראה לעבודות שלך? האם את רואה את התמונה הסופית בדימיון שלך לפני שאת מתחילה לצלם?

אני מקבלת השראה מהאנשים שאני מצלמת, מקומות בהם הייתי ותחושות שלי עצמי. רוב הצילומים שלי מתעדים את המציאות בה אני חיה. אני לוקחת את החיים שלי ומפרקת לגורמים. לוקחת את העניינים הבוערים לי ומדברת עליהם בתמונות, דרכי או דרך אנשים אחרים שאני מצלמת.
לפעמים המצלמה מתעדת דברים שלא הייתי מעזה להודות בהם, כך שבדרך כלל התמונה הסופית שונה ממה שחשבתי שתהיה, לעתים אפילו עוצמתית הרבה יותר.

את מי היית רוצה לצלם (חי או מת) ?

הייתי רוצה לצלם את יונה וולך. לנסות לצמצם את כל המילים שלה לכמה תמונות חזקות שידברו בעד עצמם.
גם הייתי רוצה לבקר שוב באברבנאל, לצלם שם את המטופלים שהיו מאושפזים איתי במחלקה ואת האוירה במקום.
כבר תקופה שאני רוצה להרחיב את נושאי הצילום שלי גם לשאר המשפחה, מעבר לאמא שלי ועצמי.
בעיקרון, אני רוצה לצלם כל אדם שיש לו מה להגיד על המציאות או שמעוניין לעבור איתי איזה שהוא מסע דרך התמונות ולהתבונן פנימה.

האם יש צלם\ת שמשפיעים על עבודתך?
הצילומים העצמיים והמשפחתיים של אלינור קרוצ'י השפיעו על עבודותי, בעיקר ברמת האינטימיות והחשיפה בהם.


אני לא יודע מה דניאל מלכה תעשה עוד 10 שנים. אם היא תכתוב תצלם תמונות או בכלל תעבוד בבנק הפועלים.
אני יודע שהתמונות שהיא צילמה בגיל 17 ישארו איתי ויזכירו לי תמיד איך אפשר לקחת מצלמה ולספר איתה סיפור.

בכל מקרה אני מאחל לה שתישאר טובה:-)

אתם מוזמנים כמובן לבקר באתר שלה ולקרוא את הסיפור בעצמכם (חלק מהתמונות באתר מכילות ערום)

ניקון SB-28: ויהי אור שלישי

בזמן האחרון אני נתקל ביותר ויותר מקרים שאני צריך מקור אור שלישי, עד היום הסתדרתי די טוב עם 2 הVIVITAR הנאמנים אבל שהפרוייקטים נעשים גדולים יותר ובאור יום יש לפעמים צורך בעוד אור.

או שאני סתם משכנע את עצמי ככה ופשוט זקוק לצעצוע חדש.

בכל מקרה לצערי הVIVITAR בצורתו המקורית הופסק להיות מיוצר החודש (דקת דומייה...) וחברות רבות קפצו על המציאה והוציאו דמוי VIVITAR שנראים מאוד נחמד אבל עדיין חתול בשק שכן אין הרבה משתמשים שדיווחו על האיכות שלהם.

אז מה עושה הבנאדם שבכל זאת רוצה לקנות פלאש מצוייןאבל מוכן לשלם רק מחיר של 5 דוחות חנייה בתל אביב? לניקון התשובות.

כל הפלאשים הקטנים של ניקון SB-24 , SB-26, SB-28 וכו' הפסיקו להיות מיוצרים לפני כמה שנים שהם מפנים את הבמה לאחיהם המשוכללים דוגמת SB-900 או SB-600.

אבל שאתם באים לקנות אחד חדש אתם מגלים שהוא במחיר של שכר דירה חודשי וארנונה, ושאתם מבררים עוד קצת אתם מגלים שאם אתם מפעילים את המבזק שלכם ידנית והרחק מהמצלמה אתם לא ממש חייבים את כל השכלולים הללו.

אור זה אור

איך שאתם לא מסתכלים על זה אור זה אור. האור לא השתפר במהלך העשורים האחרונים ככל שאני יודע ולשום פלאש חדש אין אור "יותר טוב" מלפלאש ישן. הפלאשים הישנים מבזיקים אור איכותי באותה מידה של אחיהם הישנים ולכן בפרמטר הכי חשוב בקניית פלאש אין שום הבדל במובן הזה. בטח לא הבדל ששווה פער של 2500 שקל במחיר.

הפלאשים החדשים חזקים יותר ומאירים רחוק יותר אבל לי אישית זה ממש לא נחוץ. מתי בפעם האחרונה הבזקתם למרחק של 50 מטר? אני תמיד שם את מקור האור קרוב (מטר- שניים גג) לנושא שלי ובדרך כלל אני משתמש ברבע מהעוצמה של הפלאש והרבה פעמים בפחות.

במילים אחרות אין ממש צורך בעוצמה הזאת. זה משהו כמו לקנות אוטו שמגיע ל300 קמ"ש במדינה שמותר לנסוע בה רק 100.

TTL משוכלל

הנקודה הכי חשובה היא שהפלאשים החדשים יעבדו (ככה אומרים לי..) מצויין במצב TTL, כלומר במצב שבו אתם נותנים למצלמה לשלוט בתאורה של התמונה שלכם.

מצב שאני נמנע ממנו תמיד.

מצב TTL לא יודע מה אתם רוצים להשיג, הוא רק "יודע" שהוא צריך לחשוף את התמונה בצורה מאוזנת, מה שבדרך כלל מביא ל"תמונות עם פלאש" כלומר אור שטוח, שווה ומשעמם. אם אתם עובדים במצב ידני והרחק מהמצלמה וקובעים לבד את העוצמה של הפלאש ואת מפתח ההבזקה שלו אז אין סיבה אמיתית לקנות פלאש שאחד המאפיינים הבולטים שלו הוא TTL משוכלל.

"השכלול" הזה הוא גם אחת הסיבות העקריות למחיר הגבוה של פלאשים חדשים כמו SB-900

SB-28 התרשמות ראשונית

OK אז הייתי צריך סיפוק מיידי מבלי למשכן משהו אהוב וקפצתי ליד 2 במקום לEBAY כהרגלי.

להפתעתי מצאתי שם לא מעט פלאשים ישנים של ניקון, רציתי SB-26 שיש לו עינית SLAVE מובנית (מאפשרת הפעלה מרחוק עם עין אופטית) אבל היחיד שהיה שם היה שייך לבחור עקשן מהדרום שהתעקש על מחיר גבוה ולא עזרו לי כל ההתחנפויות להוריד אותו מהעץ. SB-28 דווקא היו שם די הרבה ואחרי 2 טלפונים, פגישה אחת ומינוס חמש מאות שקל חיבקתי לי את התוספת החדשה לתיק הצילום.

דרך אגב - אם אתם לא מצלמים עם ניקון ומשום מה בחרתם מצלמה מחברה אחרת ,אתם עדיין יכולים לקנות את הפלאשים שלהם ולהשתמש בהם כל עוד אתם מצלמים איתם הרחק מהמצלמה.

אין ספק שהדבר הזה חמוד ביותר. הוא ממש ממש קטן ומתווסף לתיק בלי הרבה תלונות ומשקל.הוא ל להפעלה וזמן הטעינה שלו (בין צילום לצילום) מהיר מאוד. יש לו ראש שמסתובב לכל הכיוונים והכי חשוב יש לו המון מצבי עוצמה שיורדים מעוצמה מלאה עד ל1/64 מעוצמה מלאה. ממש ספקטרום מרשים של בחירה שמשפרת מאוד את השליטה שלכם באור הסופי בתמונה.

ביום שישי האחרון יצא לי לבדוק אותו בצילומי בית וחוץ.

משמאל אתם רואים את הדס במטבח שלנו שהSB-28 יושב על המקרר שעליו מחוברת כוורת והוא מכוון לראש שלה על רבע עוצמה.

משמאל נכנסה השמש דרך חלון צהוב וסיפקה את האור הסביבתי לשאר התמונה.

למטה אתם רואים את ליאן שצולמה מחוץ לבית שלנו בעדשת 50מ"מ עם SB-28 אחד דרך מטריה לבנה ועבר קצת פוטושופ להחלקה של הפנים (לחצו להגדלה..) הפלאש כוון לרבע כוח והיה כמטר וחצי מהפנים של ליאן.

חשוב לי להדגיש שהאמור לעיל לא בא לקדם מכירות של פלאש זה או אחר (לצערי ניקון לא משלמים לי עדיין..) וכמו שקניתי את זה שקניתי יכולתי לקנות פלאש מדגם אחר. המטרה היא לנסות לתת לכם חומר למחשבה לפני שאתם מבצעים קנייה כזאת בעתיד, להבין מה אתם באמת צריכים, ולקנות לבסוף את האמצעי שיעזור לכם להגשים את היצירתיות שלכם.


בהזדמנות זאת רציתי להודות לכל הנרשמים לסיור ביפו, ההרשמה מלאה וכל אלו שלא הספיקו להרשם הועברו לרשימת המתנה לסיור הבא. מצפה לראותכם ועד אז תהיו טובים.

FastStone תוכנת חובה

אם יש לכם הרבה תמונות במחשב שלכם, ואני מניח שיש לכם אתם צריכים תוכנה טובה להסתכל עליהן, לארגן אותן ולעשות בהם שינויים בסיסיים.

אני לא מכיר תוכנה שעושה את זה טוב יותר, יעיל יותר וידידותי יותר מאשר תוכנה חינמית לחלוטין שנקראת FastStone.

הדבר המופלא על זה נמצא בשימוש יום יומי אצלי מעל לשנה ואני לא יכול להמליץ עליו מספיק.

אני אפרט כאן את הפונקציות הבולטות בתוכנה שהם כמובן קמצוץ ממה שהיא מאפשרת אבל הופכים אותה לבחירה המועדפת עלי משאר האלטרנטיבות

קטנה, יציבה חסכונית וידידותית

בגלל שאתם הרבה על תמונות אתם צריכים משהו שיעבוד ברקע רב הזמן ולא יכביד על משאבי המערכת שלכם והתוכנה הזאת כמעט לא מורגשת, היא לעולם לא נופלת או מפילה את המחשב, היא תמיד שם בלי לבקש יותר מידי משאבים מהמערכת שלכם. אם נשווה אותה לlightRoom זוללת המשאבים אז פשוט אין מה להשוות במובן הזה

לתוכנה 2 מצבים עיקריים באחד אתם רואים את כל התמונות בקטן בשביל לארגן אותם (כמו בתמונה שלמעלה) ובשני (לחיצה על enter) על תמונה ספיציפית אתם רואים את התמונה על מסך מלא.

היא גם הדבר הכי חברותי בסביבה עם ממשק גאוני ואינטואיטיבי. למשל במסך של תמונה במסך מלא תזוזה של העכבר לאחד הצדדים מעלה תפריט צף עם פונקציות ומידע חיוני:

תמיכה מלאה בRAW

לא משנה אם אתם מצלמים עם ניקון או קאנון או כל חברה אחרת (לא בדקתי את כולן) התוכנה תראה לכם את קבצי הRAW שלכם בקטן (Thumbnails) ובגדול בלי בעיה.

מי שמצלם (כמוני) RAW יכול מאוד להעריך את זה, זה הופך את העבודה עם RAW קלה ובלתי מורגשת. בהרבה מקרים היא מציגה את הRAW יותר טוב ממה שהוא נראה בהתחלה בפוטושופ ויש מקרים שאני מפיק את הJPEG מהתוכנה הזאת בלי להזדקק לפוטושופ בכלל. שאתם רוצים, אתם יכולים ללחוץ על המקש E מתוך התוכנה והתמונה נפתחת אוטומטית בפוטושופ.

פעולות אוטומטיות על הרבה תמונות (batch)

אחד הטריקים המגניבים ביותר שעובד מצויין הוא הפעולות האוטומטיות שהיא מאפשרת על הרבה תמונות בבת אחת. נגיד אתם צריכים לשלוח תמונות גדולות במייל. אתם מסמנים את כל התמונות שאתם רוצים לשלוח ואז אחרי שלחצתם על F3 במקלדת נפתח לכם מסך שבו אתם יכולים לשנות את הגודל של כל התמונות הללו (לפי אחוזים או גודל) לשנות את הפורמט שלהם, להוסיף להם חתימה וכמובן לשמור אותן באותו שוונג במקום חדש. אם אתם מהסוג המתפנק לחיצה נוספת והתוכנה מכווצת לכם את כל התמונות שבחרתם ביחד ושולחת אותם לתוכנת המייל שלכם. מי אמר שהחיים קשים?

הדבר היחיד שהיא לא עושה זה לכתוב את שם הנמען והיא גם לא לוחצת על SEND.

השוואה בין 2 תמונות שונות

הרבה פעמים שאתם רוצים לראות איך שינויים שעשיתם בפוטושופ השפיעו על התמונה המקורית אתם רוצים מסך אחד שיראה לכם את 2 התמונות אחת ליד השנייה. האנשים הטובים שפיתחו את FastStone שמעו אתכם ואתם יכולים בקלות להשוות בין 2,3 או 4 תמונות במסך אחד. מה שאתם צריכים לעשות הוא לסמן את התמונות תוך כדי שאתם לוחצים על CTRL במקלדת ואז פשוט ללחוץ על P ואז עולה לכם המסך הבא:

אני משתמש בזה המון בייחוד אחרי שאני מוריד רעש ורוצה לבדוק את האפקט של הפעולה שעשיתי

חיתוכים Crop

הפעולה שרובכם עושים כמעט לכל תמונה היא חיתוכים. כמעט כל תוכנה עושה את זה בשבילכם אבל FastStoneעושה את זה אחרת. במסך החיתוך אתם יכולים להפעיל את חוק השלישים שמראה לכם, תוך כדי שאתם חותכים את התמונה, איפה השלישים נופלים בתמונה שאתם חותכים מחדש. פשוט פונקציה שימושית לחלוטין שמאפשרת לכם להגיע לדיוק מקסימלי בחיתוכים שלכם ולתוצאה סופית מדוייקת מאוד. למשל:


כאמור התוכנה מפוצצת בפונקציות מגניבות ויעילות שאני לא יכול לפרט את כולן אבל אם תורידו אותה ותתחילו להשתמש בה כתוכנת התמונות שלכם לצד פוטושופ אתם תגלו אותם מהר מאוד לבדכם.
ועד הפעם הבאה תמשיכו להיות טובים

הסיור ביפו

רציתי להודות לכל הנרשמים לסיור ב24 לחודש, ממש נחמד היה לקבל גם את כל התגובות הנלהבות שלכם. לפי הנתונים האחרונים שלי יש עוד 2 מקומות פנויים ואתם מוזמנים להצטרף. (פרטים נוספים כאן) להתראות!

פחד וגיצים ברמת גן

כבר סיכמנו פעם שהחיים זה מה שקורה לך בשעה שאתה עושה תוכניות אחרות.

חיפשתי לוקיישן מעניין לצילומים של דוגמנית עם רקע אורבני והגעתי למגרש נטוש שהיה בו פעם מוסך ובימים אלו מפרקים אותו בשביל לבנות שם חניון.

זה היה נראה מקום מושלם בשבילי והתחלתי לנסות לקבל אישור מאיתן שבדיוק עמל לפרק את המבנה המרכזי במגרש.

תוך כדי שאני מנסה לשכנע אותו שצילומים בלילה יהיו רעיון מצויין התחלתי להבין שהוא עצמו, בשעה שהוא עובד יכול להיות נושא מעניין.

הוא הסכים מייד ואני קפצתי מהר הביתה, הבאתי את המצלמה, מעמד תאורה, מטריה ופלאש קטן.
זה היה ללא ספק הצילום המפחיד ביותר שהיה לי מעולם.

עלינו עם סולם לגג של המבנה שמיועד להריסה בשעה הקרובה. כל צעד על הגג הזה היה נראה לי שכל המבנה זז, האינסטיקט שלי היה לברוח משם חזרה לקרקע בטוחה, איתן אמר לי שלא נראה לו שהמבנה יפול מעצמו בקרוב וכדי להמחיש לי את זה הוא התחיל לקפוץ על הגג בכל הכח. אבנים קטנות נפלו לרצפה למטה ואתם מעמד התאורה שלי.

גובה של 4 מטר בערך.

כל הרגל של המעמד התעקמה אבל עדיין אפשר היה להתשמש בה. פתחתי אותה לשיא הגובה והצבתי אותה מימינו. שמתי על המבזק ג''ל כתום חזק לדמות את הצבע של המבער. התחלתי לשיר את "גשר צר מאוד" והתחלתי לצלם.

איתן התחיל להעיף גיצים לכל הכיוונים, צילמתי איזה 5 תמונות ושהרמתי את העיניים מהמצלמה ראיתי שכל המטריה הלבנה (והחדשה!) שלי מלאה בגיצים, התחלתי להריח גם ריח שיער שרוף והייתה לי תחושת בטן שזה השער שלי. מלמטה, התחיל לצעוק העוזר של איתן שנראה לו שהמבנה לא יציב בכלל.

הוא צעק את זה ככה: "זה הולך ליפול!".

צילמתי עוד 5 תמונות מזווית נמוכה יותר, קיפלתי את הכל וירדתי חזרה לרצפה.

זה הייתה ללא ספק הצילום המפחיד ביותר שהיה לי עד היום.


דרך אגב, המטריה שרדה את הגיצים והמעמד נראה לי צריך טיפול קטן והוא יהיה בסדר.
בשביל להמחיש לכם את כמות הגיצים שעפו שם תסתכלו טוב על התמונה הבאה (לחצו להגדלה...):


ביום שני אני שם לצילומים עם הדוגמנית דרך אגב ונראה לי שאלו יהיו צילומים הרבה יותר רגועים.

הקציצות של לידיה

ביום שבת האחרון צילמתי להקה חדשה, הקציצות של לידיה, לאלבום החדש שלהם.

הצילומים נערכו בקיבוץ מעגן ליד הכנרת המתרוקנת וכללו 5 לוקיישנים ב 6 שעות שבהם ניסיתי לשלב הרבה טכניקות, משילוב של מבזקים עם אור יום, עם שקיעה ושימוש במבזקים כמקור תאורה יחידי.

למזלי הקציצות זרמו בסבלנות, ראש פתוח והרבה אנרגיות ממש כמו המוסיקה שלהם.

אני אתאר כאן את מערכי התאורה של שלושה מהלוקישנים עם הסברים קלים על קשיים, אילתורים ופתרונות.

רוק אנד רול!

בשעה 12 בצהריים התחלנו לצלם את חלק "ההופעה" בצילומים. לאחר חיפוש מהיר בחוף הפרטי של קיבוץ מעגן מצאנו מין מיני אמפי שנראה לי מאוד מתאים. החבר'ה התחילו להרכיב את הציוד שלהם ואני התחלתי להתאפס על התאורה של הסצינה.

ידעתי שיש לנו יום ארוך ובגלל שאני עובד עם בטריות AA לא רציתי להבזיק בשום צילום בעוצמה מלאה בשביל לא לאתגר את מלאי הבטריות שלי. למזלי היום היה מעונן מה שגרם לאור הסביבתי להיות רך נעים וחלש יחסית לצהרי היום במזרח התיכון.

מגניב, זה אומר שאני לא חייב להשתמש בעוצמה מלאה של המבזקים בשביל לאזן אותם עם אור היום.

האמפי הקטן הזה איתגר אותי במובן אחר שכן אני צריך להציב את המבזקים יחסית קרוב ללהקה וקשה היה להציב מעמד תאורה עם מטרייה (ברוח!) בצורה יציבה על המדרגות שמסביב למרכז. למזלי היה לנו טייפ שחור (Gaffer tape) שאיפשר חיבור של מבזק עם מתאם מטריה ומטריה 110 ס"מ לעמוד ממול ללהקה. משני הצדדים שלהם הצבתי עוד 2 מבזקים בהצלבה כדי לתפוש כמה שיותר שטח מהצד. בגלל שהקציצות זזים קופצים ולא נחים לרגע רציתי לתפוש כמה שיותר שטח. תוך 10 דקות הכל היה מוכן, שמתי ג'ל 4\1 CTO על כל המבזקים בשביל גוון אור נעים.



כיונתי את המצלמה למהירות של 1/500 ואת הצמצם ל F/5.6 צעקתי להם 1234 הם התחילו להעיר את השכנים ואני תחלתי לצלם.

למה בחרתי את השילוב הזה של מהירות תריס \ צמצם?

בשילוב של מבזק עם אור יום אתם רוצים ליצור הפרדה בין הרקע לדמות והדרך להשיג את זה בדרך כלל היא לכוון את המצלמה ב2 סטופים מתחת לתמונה מאוזנת ללא המבזקים. כלומר אם הייתי מצלם את אותה הסצינה עם אותם פרמטרים בלי המבזקים הייתי מקבל תמונה חשוכה ב2 סטופים מהמדידה של מד האור במצלמה. למה בחרתי במהירות של 1/500 ? כי זאת המהירות המקסימלית של הD70 לצלם עם פלאש (בגלל זה אני פשוט מאוהב בD70 דרך אגב) למה לא סגרתי עוד צמצם? כי אז הייתי צריך להגביר את עוצמת המבזקים (שעבדו על חצי כח) וכאמור לא רציתי לבזבז כל כך הרבה מיץ על ההתחלה.

הסשן הזה הניב 10 תמונות שאני מאוד אוהב והיה לי מאוד קשה לבחור אחת, אהבתי את האנרגיות בתמונה שבחרתי (למעלה) אבל יש אחרות שיצאו לא רע גם מזוויות אחרות, אחלה התחלה!

בתוך המפעל הנטוש

ללוקיישן הבא נסענו 10 דקות לקיבוץ שכן למפעל שומם לצילומי פנים.

הרבה יותר קל לשלוט ברמות האור של התמונה שלכם שאתם לא תלויים בעננים, שמש חזקה או רוח שמעיפה לכם את הציוד.

הדגש בצילומים הנ"ל היה לקבל צבעים כחולים חזקים מהחלונות שברקע ואותו עיקרון עובד כאן כמו ממקודם. אתם צריכים לחשוף את התמונה בחשיפת חסר על מצב ידני עד שאתם מתחילים לקבל את האפקט הרצוי ואז אחרי שיש לכם אותו אתם מוספים את האור שלכם. הנה תמונת סטאפ:



בשביל שיראו את החלונות בתמונה צילמתי אותם מלמטה בתוך מה שהיה פעם בור לבדיקות רכב או סליק להחבאת נשק מהבריטים אני לא סגור על זה. זה היה מלוכלך בצורה איומה אבל יצא נחמד לדעתי וזה מה שחשוב בשורה הסופית.

פורטרטים בשקיעה

לקראת שקיעה הגיע הזמן של הפורטרטים של הקציצות (לחצו להגדלה על מנת לראות אותם כמו שצריך)
שימו לב להבדלים בין שניהם בשמאלי השתמשתי במבזק אחד משמאל לוויסלר המתופף עם סופטבוקס נייד, מימינו שמתי מבבזק עם כוורת למילוי ומאחוריו מצד שמאל שמתי עוד פלאש חשוף (sb-800 באדיבות ביה"ס לצילום גליץ) לקבל אור על הצד האחורי שלו להפרדה.

עם גלעד (מימין) השתמשתי באותו מערך רק שהזזתי את הפלאש האחורי ממש מאחוריו מה שיצר הילה מגניבה מסביב לגוף שלו. אתם יכולים לראות חלק מההבזקה שלו ליד החתימה שלי.

תמונת הסטאפ קצת מבלבלת שכן אני צילמתי בין 2 הפלאשים מצד ימין.

סה"כ היה יום נחמד ביותר בחברת להקה מוכשרת שמורכבת מארבעה חברים מצחיקים ומוכשרים שאשמח לצלם אותם בפעם הבאה בהופעה בקיסריה אם ירצה עורך הפלייליסט בגלגל"ץ - שיהיה לכם בהצלחה!!!!

ונעזוב אותכם, עד הפעם הבאה, עם עוד קצת רוק אנד רול (לחצו על התמונה להגדלה):

קרוב זה טוב

אם הייתי צריך לתת טיפ אחד לסטודנט לצילום בצעדיו הראשונים הייתי אומר לו ש"קרוב זה טוב".

זה פשוט עד כדי כך!

שמתי לב שהמון סטודנטים מתחילים מעדיפים לתפוש מרחק ביטחון מאובייקט הצילום שלהם ובמקום להתקרב אליו כמה שאפשר הם מעדיפים לסובב את טבעת הזום של העדשה שלהם ובכך הם חושבים שהם השיגו 2 דברים: גם נושא התמונה "גדול" מספיק ובנוסף הם נמנעו מקרבה אליו ואולי אפילו הצליחו לצלם אותו מבלי שהוא שם לב.

זאת פשוט טעות נפוצה שמונעת בעיקר ממבוכה לדעתי.


למשל, ביום שישי האחרון הדרכתי קבוצה של 15 תלמידים בצילומי רחוב בתל אביב, אחת מהתלמידות רצתה לצלם נגן רחוב בנחלת בינימין. היא נעמדה במרחק של 7-5 מטר ממנו סובבה את עדשת ה135 מ"מ שלה והתחילה לצלם. לא הייתה לה שום בעיה להתקרב אליו אבל היא העדיפה את המרחק והתמונות שלה יצאו בהתאם.

ביקשתי ממנה להתקרב אליו למרחק של מטר וחצי ולנסות לצלם אותו שוב. התמונות שלה השתפרו בשנייה אחת .

עדשות זום זאת המצאה נהדרת שאתם רוצים לצלם אריות בטבע, גם אם חשקה מצלמתכם בתמונה של ציפור פחדנית או של כדורגלן באמצע משחק אין לכם ברירה אלא להתפשר ולצלם אותו ממרחק.

בשאר המקרים בהם אתם יכולים להתקרב אתם משיגים כמה דברים:

כמות הפרטים של הנושא שלכם תגדל פלאים, לא משנה כמה העדשה שלכם איכותית והסנסור שלכם גדול אתם תקבלו הרבה יותר פרטים מצולמים שאתם קרובים

יהיה לכם יותר קל למלא את הפריים שלכם בנושא המצולם עם כמה שפחות אלמנטים מסיחי דעת ברקע

אם אתם מצלמים בעלי חיים (חיות או אנשים) האינטרקציה שלכם איתם תהיה יותר אינטימית. תסתכלו בתמונה, למעלה, של הפג שצילמתי בנתניה לפני כמה חודשים, מה מיוחד בה? היצור הזערורי הזה נראה פתאום ענק, הוא ממלא את הפריים ואתם יכולים לספור את השערות פרווה שלו אם בא לכם. אין גם שום דבר ברקע שמפריע לכם להסתכל עליו בהנאה.

העדשה הייתה בערך 50 סנטימטר ממנו. התמונה הזאת הייתה נראית אחרת לגמרי אם הייתי מצלם אותו ממרחק של מטר למשל ורב הסיכויים שלא הייתי שומר אותה בכלל.

תסתכלו על התמונה הנהדרת מצד שמאל (לחצו להגדלה!). היא צולמה על ידי צלם מעולה בשם Evan Lavine מניו יורק שהסכים לתרום אותה לכתבה הזו.

לכאורה תמונת פורטרט רגילה של אישה יפה. אבל כשאתם מסתכלים עליה בפעם הראשונה המילה WOW נמלטת מכם וזאת בעיקר כי לא ראיתם הרבה פורטרטים שמצולמים מכל כך קרוב. איוון ממש התקרב אל ג'סי הדוגמנית שלו עם עדשת 50מ"מ והצליח לתפוס רגע נהדר ומעבר ליופי רב גם אישיות מתפרצת. הוא לא היה מצליח לעשות את זה אם הוא היה מתרחק.

אם כבר עסקנו בתמונה הנהדרת של איוון נספר לכם באגביות שהוא השתמש במקור תאורה (SoftBox ) מצד שמאל של המצלמה, רפלקטור מימין ופלאש קטן מאחורי הדוגמנית. תמונה מושלמת.

אז הנה לכם, טיפ שאתם לא צריכים לקנות או לבנות כלום בשביל ליישם אותו.

בפעם הבאה שאתם בוחרים את המיקום שלכם ביחס למצולמים שלכם תחשבו ככה "קרוב זה טוב. עד איפה אני יכול להתקרב?" התמונות שלכם לפתע יתמלאו בפרטים, הנושאים שלכם ימלאו את הפריים ואתם תרגישו מיד בשינוי באיכות התוצאות שלכם.

ועד הפעם הבאה תהיו קרובים וטובים בו זמנית!

גבעת נפוליון אינה עונה

הפעם אני רוצה לכתוב על צילומי אקשן \ אקסטרים.

ביום שבת האחרון הייתי בגבעת נפוליון ברמת גן שהפכה בחודשים האחרונים למוקד עליה לרגל לרוכבי אקסטרים חובבי קפיצות ואנרדלין

אני רוכב אופניים (לא בכושר) נלהב וחשבתי שאם אני לא רוכב לאחרונה לפחות אני יכול לצלם כאלו שרוכבים.

הצילומים היו מאתגרים ודורשים התפשרויות, הימורים והרבה מזל.

אני אתאר כאן את הקשיים שניתקלתי בהם, איך ניסיתי להתגבר עליהם וכמו כן אוסיף תיאור של מערכי התאורה כדי שיהיה לכם מושג איך התמונות צולמו. נחמד מצידי לא?

ההתפשרות

מי שזוכר חומר מפוסטים קודמים זוכר שמהירות התריס, בשעה שאתם מצלמים עם פלאש, קובעת את רמת האור הסביבתי של התמונה. זה אומר שמהירות התריס לא משפיעה על כמות האור שמתקבלת מהמבזק. זה גם אומר שבשעה שהשמש שוקעת והאור הסביבתי נחלש אתם הייתם רוצים להקטין את מהירות התריס של המצלמה כדי לקבל עוד אור סביבתי.

אז מה הבעיה אתם אומרים?

הבעיה היא שהחבר'ה האלה (כמו גל כהן בתמונה למעלה) טסים בשביל לקפוץ עם האופניים ואם הייתי מוריד את מהירות התריס ל1/125 של שנייה למשל הייתי מקבל אולי חשיפה יפה של השמיים אבל הנושאים המקפצים שלי היו יוצאים מטושטשים מידי. אין מה לעשות. אלו החיים באקסטרים.

אז מתפשרים.

מצלמים ב1/250 ומקבלים רקע קצת חשוך שאפשר להבהיר אח"כ בפוטושופ. אפשר לעלות איזו אבל אז להתחיל לקבל רעשים מה שאני די שונא... החיים מלאים בהתפשרויות.

ההימור

כשאתם מצלמים את ענת תלפז (למשל) היא לא זזה יותר מידי. אתם יכולים להגיד לה "תעמדי כאן" וראו זה פלא היא עושה מה שאתם מבקשים. אז אתם יכולים לכוון את התאורה שלכם בדיוק כמו שאתם רוצים. לצלם, לבדוק איך זה נראה, לשנות אם צריך, לבקש ממנה לזוז אם צריך ובסוף אחרי כמה דקות לקבל את האפקט שאתם מחפשים.

שאתם מצלמים את גיל כהן (בתמונה משמאל) המצב שונה מאוד. הוא קופץ מדהים אבל כל קפיצה שלו היא בגובה אחר ומכאן האור פוגע בו כל פעם אחרת. אז מה עושים? מהמרים.

מהצד של המצלמה הצבתי מבזק עם מטריה כדי לקבל כמה שיותר פיזור די קרוב למקום הקפיצה המשוער ומהצד השני בהצלבה הצבתי עוד מבזק עם רשת שגם היא מהמרת על כיוון הקפיצה. זה לא עבד כל הזמן אבל מספיק בשביל לקבל כמה תמונות טובות.

הנה תמונה שממחישה לכם את המערך הבסיסי, אתם רואים את המטרייה מצד שמאל ואת הפלאש השני מאחור:


שחקו עם הזוויות כל הזמן ותתקנו, תחלישו או תחזקו את העוצמה, תישכבו על הרצפה, ותחפשו זוויות שלא חשבו עליהם קודם, והכי חשוב על תתקעו אל מערך אחד וזווית צילום אחת, אתם לא יודעים איך הכל יראה אחר כך וכדאי שיהיו לכם כמה שיותר אפשרויות לבחור מהן.

הימור נוסף שנאלצתי לעשות קשור בפוקוס. קשה מאוד להתפקס על הרוכבים שהם באים אליך בכזאת מהירות ולכן גם כאן פיקסתי את המצלמה למקום הקפיצה המשוער (על האדמה) והעברתי את המצלמה למצב ידני פעולה שדי הוכיחה את עצמה בחלק גדול מהמקרים.

סה"כ החוויה הייתה אחרת עם המון אנדרלין. אני בטוח אפגש אתם שוב ואנסה ללמוד מהניסיון הזה, מה שבטוח זה עשה לי חשק לחזור לרכב על האופניים שלי!

הסיור ביפו

קצב הנרשמים לסיור ביפו בלילה יפה ויש עוד כמה מקומות פנויים. לפרטים אתם יכולים פשוט לקרוא את הפוסט הקודם וכדי להירשם אנא צרו קשר עם אלעד בטלפון 077-4090280 או במייל: register@galitz.co.il ולקבל עוד פרטים.
אשמח לפגוש אתכם בסיור המודרך!
ונעזוב אותכם עם תמונה אחרונה מגבעת נפוליון שצולמה באותו מערך תאורה שהשמש כבר שקעה לגמרי (לחצו להגדלה):

אין כמו יפו בלילות

הפעם אני רוצה להזמין אתכם למפגש היכרות בסמטאות יפו בלילה.

בחודשיים שהבלוג פועל קיבלתי עשרות מיילים עם תודות, שאלות ופידבקים מהמון אנשים וחשבתי שזה יכול להיות מעניין אם נוכל ליישם חלק מהנושאים שכתבתי עליהם בשטח.

בשיתוף עם בית הספר לצילום גליץ החלטנו לערוך ערב הדרכה וצילומים בסמטאות יפו בלילה במחיר סימלי לכיסוי עלויות.

המטרה היא להפגש ביפו בלילה של יום שלישי ה24/3 בליווי דוגמנית וציוד על מנת להדגים מה ניתן לעשות עם 2 פלאשים, מטריית ריכוך, סופטבוקס קטן ועוד כמה טריקים מאולתרים.

המונופוד והפלאש

על מנת לבדוק את השטח יצאנו אתמול עבדכם הנאמן, ענת טלפז מעצבת תכשיטים ותיקים מתל אביב שאולי זכורה לכם מפוסט קודם ומאיר בן זנו שהוא בעצם קורא נלהב של הבלוג כדי לצלם כמה צילומי ניסיון.

חשבתי שזאת תהייה הזדמנות טובה לבדוק שיטה נחמדה לקבל אור רך אך ממוקד לפנים של ענת.

הרעיון הוא די פשוט האמת.

אחת מההחלטות הבסיסיות שיש לכם לעשות בשעה שאתם מתכוננים לצלם הנה איפה להציב את הפלאש ועל מה תציבו אותו. האפשרות הטריוויאלית הנה מעמד תאורה שנועד לכך, אם אין אחד בסביבה גם חצובה תעשה עבודה לא רעה, אם גם היא ברחה לכם אתם יכולים לבקש ממישהו להחזיק לכם אותו, אם הוא מתעלם ממכם אתם יכולים להצמיד את הפלאש לעמוד רחוב או לשים אותו על מדף או שאתם יכולים להשתמש במונופוד.

מי שלא מכיר המונופוד הוא אחיו קטוע הרגליים של החצובה ונועד במקור לשמש כרגל אחת שמייצבת את החצובה ברגעים קשים אבל אין שום סיבה שהוא לא יהפוך לבום (כמו בקולנוע) בשעות הצורך. מצד שמאל (לחצו להגדלה) אתם יכולים לראות את ענת שמעליה נמצא הויויטאר הנאמן שלי שהוא מחובר למונופוד שמוחזק על ידי מאיר.
שימו לב לזווית של הפלאש ביחס לפנים שלה, קשה מאוד להגיע לזווית כזאת רק עם מעמד תאורה בייחוד שענת יושבת על מדרגות.

השיטה הזאת קלה ומספקת אור מעניין עם הרבה אופציות. הטריק הוא לשמור על מרחק קבוע בין מקור האור לפנים המצולמות שכן אם התארגנתם על החשיפה שלכם ואחרי שני צילומים הפלאש מתקרב או מתרחק מהפנים אז מתחילות בעיות של חשיפה.

אבל אם תשמרו על מרחק קבוע בין הפלאש לאובייקט המצולם אתם תהיו די מרוצים מהתוצאה. בגלל הזווית הגבוהה עדיף להוסיף פלאש מילוי (לא היה בשימוש בתמונה שלעיל) כי הזווית הגבוה יוצרת הצללות חזקות של האף.

התמונה שמשמאל צולמה על ידי מאיר אם אני לא טועה וזה הזמן להודות לו ולענת על הערב הנהדר והעזרה הרבה שלהם.

בתמונה הזו הצבנו פלאש נוסף וחשוף מאחורי ענת כדי להאיר את כל גרם המדרגות מאחוריה ואת החלון.

המסקנה של כולנו שיפו בלילה אכן מספקת אינספור לוקיישנים מגניבים עם המון פוטנציאל ואווירה.

אז זהו בעצם, פוסט קצר שאני מקווה שיוביל לערב הרבה יותר ארוך, אם אתם מעוניינים להפגש לערב המודרך ביפו אתם מוזמנים להתקשר לאלעד בטלפון 077-4090280 להירשם או במייל: register@galitz.co.il ולקבל עוד פרטים.

דרך אגב - אין שום צורך להביא אתכם שום ציוד פרט למצלמה שלכם שכן אנחנו נספק את כל מה שצריך בשביל הצילומים וההדרכה.

מקווה שנפגש בקרוב ועד אז תמשיכו להיות טובים!

סטרוביסט בעברית!

דיוויד הובי (David Hobbie), הידוע יותר בכינויו הסטרוביסט (Strobist) שינה את הדרך בה אני מצלם.

אני לא לבד, בלוג הצילום שלו שנקרא על ידי יותר מ250,000 קוראים שינה סידרי עולם, את הדרך בה אנשים חושבים לפני שהם מצלמים, הציוד בו הם משתמשים ולבסוף את איכות התמונות שלהם.

לפני שהתחלתי לקרוא את התורה שלו שנאתי להשתמש במבזקים, ורק אם הייתי ממש חייב הייתי מרכיב מבזק על המצלמה ומצלם תמונות שנראות כמו תמונות עם פלאש שכללו בעיקר אור שטוח, לבן ומלאכותי.

בלוג הצילום שלו שמוקדש כולו לשימוש במבזק המרוחק מהמצלמה פתח לי עולמות חדשים. בשפה ברורה עם דוגמאות ברורות התחלתי ללמוד שהפלאש יכול להיות החבר הטוב ביותר של צלם בשטח, שבמקום אור משעמם ודו מימדי שימוש נכון בו יכול לתת לכל צלם את מה שהוא בעצם מחפש כל הזמן: שליטה מוחלטת על התמונה הסופית.

הסטרוביסט בתרגום לעברית

כאמור, התחלתי לקרוא את הסטרוביסט ומצאתי שהוא הכין מערכי שיעור מסודרים שמלמדים מכיתה א' כיצד להשתמש בפלאש. התחלתי לעקוב אחריהם ומיד גיליתי שהתמונות שלי התחילו להשתפר כתוצאה מכך. למדתי איך אפשר להשתמש באמצעים ביתיים כדי לאלתר עזרי צילום, איך לאזן את אור המבזק עם אור טבעי, איך ליצור דרמה, לצבוע את האור, לאלתר בשטח.. בקיצור, גיליתי עולם שלם שהיה זר לי וכמו כן גיליתי שיש מעט מאוד קוראים ישראלים בבלוג.

כשדייויד ביקש עזרה בתרגום של מערכי השעור שלו לשפות שאינן אנגלית מיד התנדבתי למשימה וכעבור שבוע של עבודה (שממנה גם כן למדתי רבות) התרגום היה מוכן.

בתרגום הראשון שילבתי תמונות משלי על מנת להמחיש את החומר הנלמד אבל דיוויד ביקש ממני להסיר אותן כי הוא רצה שכל התרגומים, לכל השפות, יראו אותו דבר. אבל אז הוא הציע לי שאני אתחיל בלוג משלי בו אשתף תמונות והסברים משלי והתוצאה היא בעצם הבלוג שאתם קוראים בו עכשיו.

תרגמתי לעברית את מערכי השיעור הבסיסיים שנקראים Lighting 101 ואתם מוזמנים להוריד אותם למחשב שלכם. כמו כן אתם מוזמנים להעיר הערות ולתקן טעויות תרגום אם אתם מוצאים כאלו.

ראיון ראשון בעברית

לכבוד פרסום התרגום בעברית דיוויד הסכים גם להתראיין בשבילכם:

הי דיוויד, כבוד גדול לארח אותך בבלוג שלי! מתי התחלת לצלם?

בניתי את חדר החושך הראשון שלי (במקלחת) שהייתי בן 8, ב1973. עשר שנים לאחר מכן צילמתי ללא הדרכה פורמאלית עד שלמדתי צילום באוניברסיטת פלורידה.

איזה צלם היה מקור ההשראה הגדול ביותר עבורך?

יש כל כך הרבה כאלו, אבל בכל מה שקשור לתאורה דין קולינס היה מקור ההשראה הראשי

מה גרם לך להתחיל לכתוב את הסטרוביסט?

כל מה שרציתי הוא להשאיר מאחור מידע מהניסיון שלי עבור אנשים שלומדים צילום וכאלו שרק מתחילים את דרכם בעולם הזה.

הבלוג שלך הוא מקור המידע הפופולארי בעולם לשימוש בתאורה חיצונית בצילום עם יותר מ250,000 קוראים בכל חודש. האם אי פעם חלמת שהוא יהפך לכזאת מפלצת? איך זה מרגיש לכתוב לכל כך הרבה קוראים?

לעולם לא חלמתי שזה יהיה כל כך גדול. וזה באמת קצת מוזר לכתוב לכל כך הרבה אנשים בנימה כה אישית. אני מנסה לשכוח מזה שאני כותב ומדמיין שאני כותב לקבוצה מצומצמת של אנשים.

באוגוסט האחרון החלטת לעזוב את העבודה שלך (לאחר 20 שנה) כצלם בבולטמור סאן ולהקדיש את כל זמנך לכתיבת הבלוג שלך. אתה מתגעגע לריגושים ולאקשן בעבודה הקודמת שלך?

אני מתגעגע לרמת העניין שיש בצילומי עיתונות, עבודה בשביל העיתון מספקת מנת אנדרנלין קבועה שלא קיימת בכתיבה, ואני מתגעגע לחברים שלי לעבודה אבל למזלי אנחנו שומרים על קשר ונפגשים על בסיס קבוע. למזלי, כתבים ימצאו המון סיבות לבלות כל הלילה בפאב האהוב שלהם על בסיס קבוע.

כמה אנשים קוראים את הבולטימור סאן?

250,000 בימי השבוע ו350,000 בימי ראשון

הגרסא העברית של Lighting 101 פורסמה היום, יש לך משהו להגיד לקורא בעברית לפני שהוא מתחיל?
זה ממש קל! פשוט תתחילו לקרוא את זה... אם תומר יכול לעשות את זה אתם בטוח תסדרו עם זה גם כן. (אל תספרו לו שאמרתי את זה..)

כמה קוראים מישראל קוראים את הבלוג שלך בכל חודש?
היו לנו 700 מבקרים שקראו 5000 דפים מישראל בחודש שעבר

אתה חושב שטרנד הצלמים שמצלמים עם מבזק הרחק מהמצלמה שלהם יגיע למיין סטרים בקרוב? האם נראה קבוצות תיירים רצים עם מעמדי תאורה ומטריות ריכוך ברחובות בקרוב?

אני חושב שהשימוש במבזק מרוחק מהמצלמה תמיד יהיה שימוש שיבדיל צלמים משאר החבר'ה, למרות שזה הופך יותר ויותר פופולארי רב האנשים יעדיפו את הדרך הקלה וישימו את המבזק שלהם על המצלמה. אבל זה לא בהכרח דבר רע – זה מאפשר לתמונות שלנו להראות הרבה יותר טוב בהשוואה!

אתה עדיין מצלם משחקי כדורגל מהטלוויזיה שלך בסלון כדי לשפר את התזמון שלך?

הלוואי! אין לי יותר זמן לצפות בטלוויזיה

מה הוא אובייקט הצילום האהוב עליך?

הילדים שלי כמובן! אני מצלם את משחקי הכדורגל של הבן שלי עם אותו צילום ואותה התלהבות שאני הייתי מצלם משחקי כדורגל מקצועיים. ואני לא מתגעגע לצלם כדורגל מקצועי אם זה אומר שאני לא יכול להיות במשחקים של הילדים שלי. אני אבא גאה ומאושר.

אם לא היית צלם מה היית מעדיף להיות?
אהמממ, תן לי לחשוב....ביליונר נהנתן וחסר דאגות

אחרי כל כך הרבה שנים בהן אתה מצלם אתה עדיין נהנה לצלם?

כן. הייתי שמח אם היה יוצא לי לצלם יותר לאחרונה.

כמה מיילים אתה מקבל ביום?

בערך 300, לרע המזל אין לי מספיק זמן לענות לכולם. זאת אחת הסיבות שאני לא עונה לשאלות על תאורה\ ציוד\ וכדומה הייתי שמח לעשות את זה אבל אני צריך לשמור קצת זמן למשפחה שלי.

OK עכשיו כל מה שנשאר לכם לעשות הוא להוריד את הקובץ ולהתחיל לקרוא אותו, כמו כן אני ממליץ לכם לעקוב אחרי הבלוג עצמו ולהמשיך ולהעמיק את הידע שלכם ולהמשיך ולהיות טובים!