חלק גדול מהקסם בצילום נובע מהיכולת של הצלם לקחת מצלמה, עדשה, אולי להוסיף כמה פלאשים מהצד וליצור דימוי חזותי שהצופים בו ישתאו, יחייכו או יפערו פה למראהו ובמקרים מיוחדים אפילו ירצו לתלות אותו על הקיר בסלון שלהם.
אני לא ערכתי מחקר מעמיק בנושא אבל אני מנחש שברב המקרים, התנאי ההכרחי כדי שזה ייקרה נעוץ במבנה תמונה מעניין שמושך את הצופים להביט (דווקא) עליה, מוביל את העיניים שלהם, שלב אחריי שלב בסיפור של התמונה, ואז, בחלק מהמקרים, כטאץ' סופי של קומפוזיציה מושלמת מוליך את העיניים החוצה ממנה אל הריגוש הבא.
מה שמעניין ביצירות מופת הללו הוא שהצופים יכולים להסתכל בהן עוד ועוד ולא נראה שנמאס להם מלהביט וזאת למרות שלכאורה הם כבר קלטו את מירב המידע הקיים בתמונה. יש אנשים שמתארים את החוויה הזו, של ההסתכלות, כמו רגע של שקט ושלווה. תמונה כזאת שהכול מסתדר בה.
כנראה שמה שקורה בפועל הוא שהם מרגישים שהם צופים במשהו שלם והם פשוט לא מוצאים מה אפשר לשנות בו. כתוצאה מכך הם פשוט ממשיכים להסתכל ולחפש עוד ועוד פרטים בתמונה.
זה פשוט מוכח.
הרבה מכם שעברו קורס צילום זה או אחר שמעו בוודאי על חוק קומפוזיציה אחד או שניים ובדרך כלל זוכרים את חוק השלישים כשיטה המומלצת לחלוקת הפריים שלהם אבל זאת כמובן לא השיטה היחידה והיא רק אפשרות אחת מתוך כמה מומלצות לא פחות.
השבוע סיימתי, בשעה טובה לקרוא ספר מומלץ מאוד שנקרא: Pictorial Composition שכתב Hennery Rankin Poore ובו הוא סוקר את חוקי הקומפוזיציה השונים בדרך ברורה ממצה שמלווה במאות ניתוחים מפורטים של עקרונות קומפוזיציה שנעשה בהם שימוש מובהק בציורים ופסלים מפורסמים.
אני לא מכיר צלם שלא יוכל להפיק תועלת מקריאה של הספר הזה.
החלק העיקרי של הספר עוסק בנושא איזון בתמונה והדרכים השונות להשיג אותו וייתר רשימת הפרקים כוללת נושאים מרתקים כמו כניסה ויציאה מהתמונה, קומפוזיציה עם נושא אחד או יותר, קומפוזיציה מעגלית, ולסיום מרנין במיוחד שימוש באור וצל כחלק ממבנה התמונה.
הספר כתוב באנגלית אבל היא ממש לא מאיימת וגם לא מדובר במסה כבדה של מאות עמודים אלא ב96 עמודים בלבד. מה שאהבתי במיוחד בספר הזה הוא הכמות הנדיבה מאוד של דוגמאות מוחשיות מציורים מפורסמים יותר (ופחות) ועשרות הדיאגראמות מאירות העיניים הנלוות אליהם. הנה כמה דוגמאות מייצגות לסבר לכם את העין:
כאמור, מרבית מהספר עוסק באיזון ובדרכים להשיג אותו. הציור המפורסם הזה הוא דוגמא קלאסית לאיזון מושלם כשהידיים של הזוג משמשות כציר האמצעי לכל המבנה של התמונה. אם תעבירו קו אנכי ומאוזן מנקודת המפגש של הידיים הפריים יתחלק ל – 4 חלקים שווים ומאוזנים.
איזון יכול להיות מושג בדרכים שונות וכמו בדוגמא היפה הזאת על ידי השמה של דמויות משנה (הילדה הקטנה מצד ימין) במיקום ובגודל יחסי כזה שיאזן את שאר הדמויות בתמונה. אם תשימו יד ותסתירו את הילדה הקטנה תגלו מהר שכל הציור הופך לסתמי ולא מאוזן.
כניסה ויציאה מהתמונה יכולים להיות בשליטת הצלם\צייר על ידי מיקום מחושב של הנושאים בתמונה. לדוגמא הד מות על הסוס תופשת את תשומת הלב המיידית שלנו ואחר כך העין מחפשת לאן הוא רוכב ומובלת דרך העצים אל עבר האופק.
מבנה התמונה יכול להיות מבוסס על קומפוזיציה מעגלית העיגול שיוצרות הדמויות הראשיות בציור למעלה הוא הדבר הראשון שהצופים בתמונה שמים אליו לב.
העיגול לא חייב להיות מושלם והוא יכול להופיע בתור אליפסה ועדיין לשוות מראה הרמוני ושלם לצופה בתמונה
בציור הזה מומחש השימוש באור ומיקום על מנת להבליט את הנושא הראשי בתמונה תוך כדי שימוש בדמות משנה, שלמרות מיקומה החשוך מהווה שכבת עניין נוספת ומאזנת לדמות הראשית.
בהצגת שלושה פריטים ניתן ולפעמים מאוד רצוי להשתמש במבנה של פירמידה יציבה וסימטרית על מנת למקמם בפריים. ניתן למצוא אותה כבסיס של מספר רב של ציורים ופסלים בתולדות האומנות.
אור וצל יכולים לשמש אתכם על מנת ליצור אזוריי עניין בתמונה כמו בדוגמא המעניינת הזו שבה העין של הצופה בתמונה מיד מתמקדת בדמות מצד שמאל
בשביל לבדוק את זה השתמשתי ב –LightRoom 3 שמאפשרת לכם לדמות את חוקי הקומפוזיציה על גבי התמונות שלכם
בשביל לעשות את זה בעצמכם אתם יכולים ללחוץ על האות "O" במקלדת בזמן שהתוכנה נמצאת במצב של Crop בשביל להחליף בין החיתוכים השונים. בשביל לשנות את האוריינטציה של החיתוך יש ללחוץ על SHIFT+O הנה מספר דוגמאות חביבות:
שיטת חיתוך : Rule of thirds
שיטת חיתוך : Triangle
אני לא ערכתי מחקר מעמיק בנושא אבל אני מנחש שברב המקרים, התנאי ההכרחי כדי שזה ייקרה נעוץ במבנה תמונה מעניין שמושך את הצופים להביט (דווקא) עליה, מוביל את העיניים שלהם, שלב אחריי שלב בסיפור של התמונה, ואז, בחלק מהמקרים, כטאץ' סופי של קומפוזיציה מושלמת מוליך את העיניים החוצה ממנה אל הריגוש הבא.
מה שמעניין ביצירות מופת הללו הוא שהצופים יכולים להסתכל בהן עוד ועוד ולא נראה שנמאס להם מלהביט וזאת למרות שלכאורה הם כבר קלטו את מירב המידע הקיים בתמונה. יש אנשים שמתארים את החוויה הזו, של ההסתכלות, כמו רגע של שקט ושלווה. תמונה כזאת שהכול מסתדר בה.
כנראה שמה שקורה בפועל הוא שהם מרגישים שהם צופים במשהו שלם והם פשוט לא מוצאים מה אפשר לשנות בו. כתוצאה מכך הם פשוט ממשיכים להסתכל ולחפש עוד ועוד פרטים בתמונה.
אז איך עושים את זה? איך בונים תמונה כזאת?
אין כמובן נוסחה קבועה שאם תעקבו אחריה במדויק התמונה הבאה שלכם תהיה כזאת. אבל יש בהחלט "חוקים" שקשורים לקומפוזיציה ביצירות אומנות ושבמשך מאות שנים מוכיחים שוב ושוב את הקשר בין מתמטיקה ואסטטיקה ואם תעקבו אחריי החוקים הללו, תנסו לחפש אותם ולהשתמש בהם בקומפוזיציות שלכם (אם זה בזמן הצילום ובוודאי שבזמן העריכה שלו) תגלו שהתמונות שלכם יתחילו פשוט להראות הרבה יותר טוב.
זה פשוט מוכח.
הרבה מכם שעברו קורס צילום זה או אחר שמעו בוודאי על חוק קומפוזיציה אחד או שניים ובדרך כלל זוכרים את חוק השלישים כשיטה המומלצת לחלוקת הפריים שלהם אבל זאת כמובן לא השיטה היחידה והיא רק אפשרות אחת מתוך כמה מומלצות לא פחות.
השבוע סיימתי, בשעה טובה לקרוא ספר מומלץ מאוד שנקרא: Pictorial Composition שכתב Hennery Rankin Poore ובו הוא סוקר את חוקי הקומפוזיציה השונים בדרך ברורה ממצה שמלווה במאות ניתוחים מפורטים של עקרונות קומפוזיציה שנעשה בהם שימוש מובהק בציורים ופסלים מפורסמים.
אני לא מכיר צלם שלא יוכל להפיק תועלת מקריאה של הספר הזה.
החלק העיקרי של הספר עוסק בנושא איזון בתמונה והדרכים השונות להשיג אותו וייתר רשימת הפרקים כוללת נושאים מרתקים כמו כניסה ויציאה מהתמונה, קומפוזיציה עם נושא אחד או יותר, קומפוזיציה מעגלית, ולסיום מרנין במיוחד שימוש באור וצל כחלק ממבנה התמונה.
הספר כתוב באנגלית אבל היא ממש לא מאיימת וגם לא מדובר במסה כבדה של מאות עמודים אלא ב96 עמודים בלבד. מה שאהבתי במיוחד בספר הזה הוא הכמות הנדיבה מאוד של דוגמאות מוחשיות מציורים מפורסמים יותר (ופחות) ועשרות הדיאגראמות מאירות העיניים הנלוות אליהם. הנה כמה דוגמאות מייצגות לסבר לכם את העין:
Giovanni arnolfini jan van Eyck
A Dutch Courtyard, Pieter de Hooch
איזון יכול להיות מושג בדרכים שונות וכמו בדוגמא היפה הזאת על ידי השמה של דמויות משנה (הילדה הקטנה מצד ימין) במיקום ובגודל יחסי כזה שיאזן את שאר הדמויות בתמונה. אם תשימו יד ותסתירו את הילדה הקטנה תגלו מהר שכל הציור הופך לסתמי ולא מאוזן.
Jean-Baptiste-Camille Corot - A view near volterra
Tintoretto -Jesus in the house of Mary and Martha
Cornelius van de geest/ Antony van dyke
A girl and her duenna/ Murillo
Chess players by Thomas Eakins
בהצגת שלושה פריטים ניתן ולפעמים מאוד רצוי להשתמש במבנה של פירמידה יציבה וסימטרית על מנת למקמם בפריים. ניתן למצוא אותה כבסיס של מספר רב של ציורים ופסלים בתולדות האומנות.
The Visit - Vuillard, Edouard
Lightroom וחוקי הקומפוזיציה
באחד הפרקים בספר הכותב ממליץ לבחור כמה תמונות שאהבתם מבחינה אסטטית (שלכם או של אחרים) ולהחיל עליהם חוקי קומפוזיציה שונים. ההנחה היא שבתמונות שנראות לכם "טוב" יותר ביחס לאחרות תוכלו בדרך כלל למצוא זיקה בין המבנה שלהם לחלוקת הפריים באמצעות החוקים השונים ואכן כשניסיתי לבדוק את הנושא בעצמי גיליתי שבהרבה מהתמונות שאהבתי אכן אפשר היה למצוא דמיון בחלוקת הפריים.
בשביל לבדוק את זה השתמשתי ב –LightRoom 3 שמאפשרת לכם לדמות את חוקי הקומפוזיציה על גבי התמונות שלכם
בשביל לעשות את זה בעצמכם אתם יכולים ללחוץ על האות "O" במקלדת בזמן שהתוכנה נמצאת במצב של Crop בשביל להחליף בין החיתוכים השונים. בשביל לשנות את האוריינטציה של החיתוך יש ללחוץ על SHIFT+O הנה מספר דוגמאות חביבות:
שיטת חיתוך : Diagonal
שיטת חיתוך : Golden Spiral
שיטת חיתוך : Rule of thirds
שיטת חיתוך : Triangle
אני יכול להמשיך עם זה אבל נראה לי שהבנתם את הרעיון הכללי.
קומפוזיציה זה שיעור שלא ייגמר אף פעם. יש בו חוקים מעניינים, קשר מוכח בין מתמטיקה אסתטיקה ופיזיולוגיה ובעיקר הרבה קסם ופתח ליצירתיות מצד הצלם.
קומפוזיציה זה שיעור שלא ייגמר אף פעם. יש בו חוקים מעניינים, קשר מוכח בין מתמטיקה אסתטיקה ופיזיולוגיה ובעיקר הרבה קסם ופתח ליצירתיות מצד הצלם.
אתם יכולים לקרוא את הספר הנ"ל ולהחכים ואתם יכולים פשוט לנסות לחלק את הפריים שלכם בדרכים מעניינות ולנסות למצוא את החוקים החדשים שלכם בכל מקרה אני מקווה שתשארו טובים!
10 תגובות על "מנפלאות הקומפוזיציה"
פוסט מיוחד. ניתן למצוא התייחסות לנושא גם ב"חיתוך הזהב" של מריו ליביו כאשר שם הדגש בעיקר על יחס הזהב המופיע הרבה בטבע ואומץ גם באומנות (מבלי שנתנו על זה את הדעת). גם בצילום, העין לעתים נמשכת לא רק ליחסים של שליש ושני שליש אלא גם ליחס הזהב שהוא בערך 1:1.6 (1.618 עם לדייק קצת יותר) שכן זהו היחס האידאלי בין רוחב הפה והאף, אורך האמה לעומת כל הזרוע וכו'. היחס בא לידי ביטוי בהרבה אופנים בפני ובגוף האדם.
פוסט מצויין. תודה רבה!
תודה על עוד פוסט מצויין ומלמד. אתה מורה נהדר.
בדיוק קראתי את הספר the photographers eye של מייקל פרימן שמתמקד רק בקומפוזיציה, והפוסט הזה משלים ומראה כמה חוקי הקומפוזיציה הם על זמניים.
זיו
אחלה פוסט, תודה על ההמלצה על הספר, אני חושב שהוא יעזור גם בציור :)
פוסט מעניין מאוד. תודה!
תומר - הנאה צרופה מלקרוא ולעקוב אחרי הפוסטים שלך.
תודה
פוסט מצוין וענייני, פשוט מעולה.
תודה רבה !
מה היחס המומלץ בין קוי האורך והרוחב של מסגרת התמונה ? 2:3 או אולי 3:4
ליאור.
ליאור - או 1:1 ? זה ממש תלוי בך ובתמונה שאתה רוצה להשיג. היחס המקורי של התמונה הוא תולדה של מבנה הסנסור במצלמה וההחלטה על היחס הרצוי צריכה לדעתי להיות של הצלם
קומפוזיציה היתה, ועודנה, אחד הנושאים שתמיד ריתקו אותי...וכמה שקראתי בנידון, זה לא מספיק...
תודה על הפוסט הנפלא, תומר. קראתי כאן דברים שכבר התוודעתי אליהם בעבר, ועם זאת - איכשהו עדיין חידשת לי, או, יותר נכון - חיזקת קשרים קיימים.
הזמנתי את הספר ברגע זה.
יום נפלא, ידידי :).
שלג שי.
הוסף רשומת תגובה