לצלם את מיכה בר-עם

אחד הייתרונות שיש בלערוך את מגזין קומפוזיציה (חוץ מהיכולת לשים תמונות שצילמתי בשער...) הוא שיוצא לי לא מעט פעמים לדבר ולעיתים אף להפגש פנים מול פנים מול אגדות צילום שהיו באמת.

כזה הוא מיכה בר-עם. כשניפגשתי איתו לראשונה בבית קפה ברמת גן, ביחד עם רועי גליץ,  לפני יותר מחצי שנה ידעתי כבר שהוא נחשב לאחד מאבות המזון של תולדות הצילום הישראלי אבל בפגישתנו השלישית, ביום חמישי שעבר, הכרתי כבר בעל פה את כל סיפור חייו המרתק, ראיתי מאות מהתמונות שהוא צילם במהלך השנים או במילים אחרות הצטרפתי למועדון המעריצים של הצלם הגדול הזה.

מכאן אתם יכולים להאמין לי שמאוד התרגשתי כשמיכה הסכים שאצלם אותו בפגישתנו השלישית.



ידעתי שאני חייב תכנית ואיזשהו רעיון מרכזי להתרכז בו ואחרי כמה הברקות מקוריות כמו לצלם אותו על רקע שחור או לחילופין על רקע לבן (!) עלה הרעיון שזה יכול להיות מעניין לנסות ולהשתמש באחת מהתמונות המפורסמות שמיכה צילם בעצמו בשנת 1967, במנזר סנטה קטרינה בסיני ושמנציחה, לאור עששית, את אחד הנזירים שאירחו אותו שם.

למי שלא מכיר, התמונה, שהפכה לקלאסיקה עם הזמן, נראית ככה:

© Micha Bar-Am/Magnum

הטריק האמיתי היה למצוא עששית ובגלל שאני מפיק בינוני מינוס מצאתי את עצמי שעה לפני הצילומים, בחושך, בלי עששית וחסר אונים באופן כללי. למזלי הייתי באותה שעה בבית הספר ומיטל שחור, שמלבד שהיא מנהלת את המוסד ביד רמה גם מתעלת את הפרעת הקשב והריכוז החמורה שלה כדי להשיג לך כל מה שתרצה תוך שניות.

אני חושב שאני לא אגזים אם לא עברו יותר מחמש דקות מהרגע שהיא שמעה שאני מחפש עששית ועד שהיא פרצה חזרה לבית הספר, מתנשפת, עם אחת מושלמת בידיים שלה.


את כל שאר המצרכים לתמונה הנחתי שלמיכה יש בבית (התמונה המודפסת של הנזיר ומצלמת לייקה ישנה) ולכן פשוט דפקתי לו על הדלת, בשעה שקבענו, עם יד אחת כשבשנייה אני מחזיק עששית שנראית לא רע בכלל.

בהתחלה הוא שאל אותי בצחוק אם אין לי מספיק אור לצילום אבל אחריי שהוא הבין את הרעיון הכללי הוא הסכים לזרום בלי יותר מידי תלונות והלך להביא את אחת הלייקות שלו.

בגלל שלא באמת בניתי על אור העששית כמו שמיכה עשה בסיני מול אותו נזיר תכננתי להשתמש ב-לומו פרו אחד שיאיר דרך ביוטי דיש עם כוורת.

המשימה הראשונה הייתה להתגבר על האור הסביבתי אבל זאת לא הייתה בעיה אמיתית שכן הסלון בו צילמנו היה מאוד חשוך וככה כבר ב F/5 1/200 האור הסביבתי הפסיק להשפיע על התמונה ואפשר היה להאיר את כל התמונה עם לומו פרו אחד שהבזיק על שמינית עוצמה דרך ביוטי דיש עם כוורת.

כשאתם משתמשים בכוורת שמוצמדת על ביוטי דיש בינוני אתם מקבלים אלומת אור גדולה יחסית ומרוכזת למדי שמפיקה אור שנראה בדרך לא רע בכלל. אם הכוורת נמצאת במרחק בינוני מהמוצלם שלכם האור שיתקבל בתמונה יהיה נוקשה (בעל צללים קונטרסטים) ולצורך הצילום הספיציפי הזה, שהאווירה צריכה להיות חשוכה ודרמטית זה פשוט מתאים לדעתי.

אם הדמיון המודרך הזה לא עבד בשבילכם אתם מוזמנים לצפות בתמונת הסטאפ משמאל שצילמתי בסוף הסשן הקצר.

כשאדם עיצב את המגזין קומפוזיציה  החדש הוא השתמש בתמונה בעמוד הפתיחה של הכתבה שנראית ככה:

נראה לי שאני הולך לזכור את הצילומים הללו במשך הרבה זמן ורציתי בהזדמנות הזאת באמת להודות למיטל  שחור על ההפקה, לאדם שול וגיא פריבס על הייעוץ האומנותי ולכם על הקריאה והתגובות. תודה מיוחדת לקובי קלמנוביץ' על העזרה בהמרה לשחור לבן.