א-לה רמפה!

בואו נניח שאתם מתלווים לבלוגרית של אוכל שחייבת לבדוק מסעדה חדשה, מבטיחה ומחתרתית שנפתחה לפניי שבועיים בדרום תל אביב פינת סודן ואיך שמגיעה המנה הראשונה היא שולפת את הסמרטפון שלה (עם הפלאש הפנימי שלו) על מנת לתעד את המנה הפוטוגנית בצלחת,
אתם יכולים:

 1. להתעלם מזה לגמריי וכשהיא מראה לכם את התמונות שיצאו לה על הצג הקטן להגיד משהו כמו "מגניב!"

2. לספר לה שאם הפלאש הפנימי של הטלפון לא היה עובד ובמקום זה היא הייתה משתמשת בפלאש מרוחק מהמצלמה התוצאה הייתה נראית פחות שטוחה והרבה יותר מעניינת.

3. להגיד "יש לי רעיון" ולהוציא מהתיק את המצלמה, פלאש YN560 עם המשדרים האלחוטיים שלו, לא לשכוח כמובן לחבר את הכל ל-Nasty Clamps מאיימים ולהתחיל לחפש רפלקטור מיותר בין הסועדים המשתאים.

גורמה להמונים

אז מסתבר שבעוד שמרבית ההבטחות על הפגנות מחאה חברתית והמונית בימי הקיץ התאדו עם גל החום שהותיר את רובנו בחיפוש בעיקר אחרי מימון ו\או תיספורת למחירי החשמל שיגיעו בסוף החודש נפתחה, ממש בימים אלו, מסעדה מהפכנית שאם היא תצליח לשרוד היא תשנה את חוקי המשחק במגרש של מסעדות הגורמה בישראל.

לא שאני מבין כזה בגורמה.

 רב הדיאטה שלי מורכבת משילובים שונים ויצירתיים של פיתות חומוס ושניצלים עם קטשופ והמון שווארמה אבל אילנה, שבלוג האוכל שלה ממש מבין באוכל טוענת ככה. היא כנראה צודקת כי המקום, שנמצא בתקופת ההרצה שלו, לא מזכיר לשנייה אחת מסעדה עם שם צרפתי שלקח לכם שעתיים ומאה שקל קנס להחנות לידה ובפנים מצאתם אוכל עם שמות שקשה לכם לקרוא בתפריט, מנות קטנות שלא רוצות להסתיים וחשבון ששמתחרז עם מצב העו"ש של יוון.

במקום זה אתם מוצאים את עצמכם בדרום המתוקשר של תל אביב ואחרי שבחרתם באיזה מקום חניה חינמי להחנות בו אתם נכנסים למסעדה שמנסה להראות לכם שאפשר גם אחרת: גם לתת לכם את האוכל הכי טוב שהם יכלו להכין בשבילכם וגם לבקש בתמורה מחיר שלפעמים הקופאי במקדולנדס דורש מכם בקופה.

אתם מבינים שמשהו ב א-לה רמפה קצת שונה ברגע שאחד האנשים הלא מגולחים והמגניבים מאוד למראה שעובדים שם ניגש אליכם בשמחה, כאילו הוא לא ראה אתכם שנים, ומסביר לכם שבכל יום הם מגישים תפריט אחר והם בידיוק מדפיסים את התפריט להיום אז עד שזה יקרה הוא פשוט יקריא לנו את כל המנות שדוד, השף של המקום, החליט ממש הרגע להכין להערב.

זורמים עם הפורמט הלא רשמי הזה הזמנו כמה מנות שנשמעו ממש טוב ואז התחלנו לקבל כוסות של טינטו דה וראנו שזה סוג של סנגרייה ספרדית צוננת ומסתבר שזה כל מה שהבן אדם צריך כשהוא מחכה לאוכל שלו ביולי 2012 בישראל.

כמו שבטח ניחשתם, בחרתי באפשרות השלישית מפתיחת הפוסט ולשמחתי מצאתי רפלקטור מעולה שהתחבא כל השנים באחד הכיסאות במסעדה.

אילנה, מופתעת אבל משתפת פעולה הסכימה להיות עמוד תאורה מונחה קול ואחרי כמה ניסיונות התחלנו לקבל תמונות מגניבות של המשקאות הקייציים והפשוט טעימים הללו.


ואז התחיל להגיע האוכל.

אני באמת לא מתיימר לחשוב שיש לי מספיק אוצר מילים בשביל לתאר לכם עד כמה האוכל שדוד הכין בשבילנו היה טעים אבל אני מקווה שהתמונות שצילמתי עבורכם מעבירות במשהו עד כמה שהבחור תותח על.

אני בטוח למשל, שאם ההוא שכתב את חוקי הכשרות היה נותן לזה צ'אנס ומנסה את הקלאמרי ששמולא בבשר סנייה על יוגורט לימון כבוש (שמצולם בתחילת הפוסט) ממש לפני שהוא מפרסם את החוקים שלו הוא בטח היה מוסיף כוכבית קטנה ליד הסעיף 'פירות ים'  בייחוד שהמחיר שלה, נכון לאתמול, הוא 32 ש"ח.

וכמו שאתם רואים זה לא רק טעים. כל מנה מגיעה עם צבעים ואסטתיקה שבכמה מקרים היה חבל להרוס עם המזלגות הרעבים שלנו.
 
הנה דוגמא טובה בדמות הקרפצ'יו שמוגש שם ושצולם באותה דרך שתוארה לעיל (כיסא לבן  שמחזיר אור רך יחסית אל האוכל מצד שמאל).

ובשביל להשלים לכם את התמונה צילמתי את התפריט (הפעם עם האיפון והפלאש הפנימי שלו) בשביל לתת לכם מושג לגבי שאר האוכל שמוגש במסעדה האחרת הזאת וכן, אם תהיתם, המספרים הנמוכים האלו לפני השמות של המנות הם המחירים שכוללים מע"מ. (לחיצה על התפריט תגדיל אותו לגודל קריא).


 אז זה היה פוסט קצת שונה מהרגיל שאני מקווה שעשה לכם נעים בעיניים ובעיקר עשה לכם חשק לאכול. אשמח לענות על שאלות בקשר לתמונות או לדרך הצילום שלהם אם יש לכם כאלו וכמו שאתם מבינים כבר כנראה, אני ממש ממליץ לכם לקפוץ ל: א-לה רמפה אם אתם מחפשים מקום קצת אחר לאכול בו . מפת הגעה ופרטים נוספים זמינים פה.  בתאבון!!!