פחד וגיצים ברמת גן

כבר סיכמנו פעם שהחיים זה מה שקורה לך בשעה שאתה עושה תוכניות אחרות.

חיפשתי לוקיישן מעניין לצילומים של דוגמנית עם רקע אורבני והגעתי למגרש נטוש שהיה בו פעם מוסך ובימים אלו מפרקים אותו בשביל לבנות שם חניון.

זה היה נראה מקום מושלם בשבילי והתחלתי לנסות לקבל אישור מאיתן שבדיוק עמל לפרק את המבנה המרכזי במגרש.

תוך כדי שאני מנסה לשכנע אותו שצילומים בלילה יהיו רעיון מצויין התחלתי להבין שהוא עצמו, בשעה שהוא עובד יכול להיות נושא מעניין.

הוא הסכים מייד ואני קפצתי מהר הביתה, הבאתי את המצלמה, מעמד תאורה, מטריה ופלאש קטן.
זה היה ללא ספק הצילום המפחיד ביותר שהיה לי מעולם.

עלינו עם סולם לגג של המבנה שמיועד להריסה בשעה הקרובה. כל צעד על הגג הזה היה נראה לי שכל המבנה זז, האינסטיקט שלי היה לברוח משם חזרה לקרקע בטוחה, איתן אמר לי שלא נראה לו שהמבנה יפול מעצמו בקרוב וכדי להמחיש לי את זה הוא התחיל לקפוץ על הגג בכל הכח. אבנים קטנות נפלו לרצפה למטה ואתם מעמד התאורה שלי.

גובה של 4 מטר בערך.

כל הרגל של המעמד התעקמה אבל עדיין אפשר היה להתשמש בה. פתחתי אותה לשיא הגובה והצבתי אותה מימינו. שמתי על המבזק ג''ל כתום חזק לדמות את הצבע של המבער. התחלתי לשיר את "גשר צר מאוד" והתחלתי לצלם.

איתן התחיל להעיף גיצים לכל הכיוונים, צילמתי איזה 5 תמונות ושהרמתי את העיניים מהמצלמה ראיתי שכל המטריה הלבנה (והחדשה!) שלי מלאה בגיצים, התחלתי להריח גם ריח שיער שרוף והייתה לי תחושת בטן שזה השער שלי. מלמטה, התחיל לצעוק העוזר של איתן שנראה לו שהמבנה לא יציב בכלל.

הוא צעק את זה ככה: "זה הולך ליפול!".

צילמתי עוד 5 תמונות מזווית נמוכה יותר, קיפלתי את הכל וירדתי חזרה לרצפה.

זה הייתה ללא ספק הצילום המפחיד ביותר שהיה לי עד היום.


דרך אגב, המטריה שרדה את הגיצים והמעמד נראה לי צריך טיפול קטן והוא יהיה בסדר.
בשביל להמחיש לכם את כמות הגיצים שעפו שם תסתכלו טוב על התמונה הבאה (לחצו להגדלה...):


ביום שני אני שם לצילומים עם הדוגמנית דרך אגב ונראה לי שאלו יהיו צילומים הרבה יותר רגועים.