פליקס לופה - הגדלה של 1:1

פורסם ב: יום שבת, 31 בינואר 2009

זאת כתבה על שחור ולבן, על תיעוד לא מתפשר ומעל לכל על דבקות והקרבה.

לצלם פליקס לופה יש משימה. שליחות יום יומית עם מצלמה שמפיקה תמונות שאתם, גם אם תנסו, לא תוכלו להתעלם מהן.

ואתם לפעמים תירצו להתעלם מהן גם מהסיבה שתמונה אחת שלו יכולה להרוס לכם יום שלם וגם כי אנחנו מתעלמים כל יום מהנושאים הנושמים שהוא מצלם: זרוקים בשולי החיים, ברחובות שלנו ובבתים לא שלהם.

יש סיכוי גדול שהוא שם כרגע. תוך כדי שאתם קוראים את הטקסט הזה, מפלס את דרכו על הגבול שבין צלם עם משימה ואזרח עם אג'נדה שמנסה להבין מה מסתתר שם בין הצללים.


על דבקות וכישרון



פליקס לופה הוא כבר מזמן גיבור מעמד קוראי הפורומים ומעלי התמונות למיניהם בישראל.

מאות צלמים וחובבי צילום מחכים לכל תמונה שהוא משחרר, מבינים שהם חוזים במשהו אחר, במשהו שאפשרי רק אם אתה משקיע ימים שלמים ביצירת קשר אמיתי עם המצולם שלך. רק אם אתה מוכן לתת ולא רק לקבל.

משהו שאין להם זמן לעשות בדרך כלל.

הוא אינו עובר אורח לקחן שצד סיטואציות בזריזות או בהיחבא, הוא מצליח, בשעות של עבודה להיטמע בתוך סביבת העבודה שלו, ליצור אמון עם אוכלוסיה שכבר לא מאמינה בשום דבר ורק אז להוציא מצלמת פילם פשוטה ולהתחיל לצלם.


והתמונות שהוא מפרסם מכות אותך שאתה מסתכל עליהם בפעם הראשונה. זאת לא רק טכניקה ייחודית, פרספקטיבה מעניינת או חשיפות מושלמות. את זה יש להרבה צלמים שאני מכיר. מה שמיוחד, לדעתי, זאת רמת האינטימיות שהוא מצליח להגיע אליה. אתה כנראה לא יכול להגיע לזה מבלי להפשיל שרוולים ולנסות להיות באמת חלק מהמתרחש.

וכמה מאיתנו באמת עושים את זה?

כמה מאיתנו משאירים את השעון שלהם, את הזמן הפנוי שלהם או אפילו על שלוות הנפש שלהם מאחור שהם לוקחים את המצלמה שהם יוצאים לצלם?

אבל כמובן שזה לא כל הסיפור. בסופו של יום, שהאינטימיות הושגה, הרשות ניתנה והגיע הרגע שהמצלמה מתחילה לעבוד צריך גם להפעיל אותה נכון: תסתכלו בתמונות שבחרתי לשים (מתוך עשרות האפשרויות) כאן, בכתבה הזאת. תראו כמה קרוב העדשה שלו נמצאת למצולמים, כמה כאב ורגש משתקפים ממנה, זה כל כך חזק שאתה מתחיל למצוא יופי במודלים של מסכנות וכיעור.

קשה להסביר איך זה קורה אבל זה אולי דומה לצילום מאקרו של בעל חיים קטן, שנראה לעין הרחוקה כמו בעל חיים קטן אבל בהגדלה של 1:1 אתם מגלים בו פרטים שלא חלמתם שהם נמצאים שם בכלל. פרטים שעושים את ההבדל בין עוד תמונה תיעודית לתמונה שנשארת איתך לתמיד, מהדהדת לך בתוך הראש עד שזה מתחיל להציק.

בחזרה למקורות


נקודה נוספת קשורה בציוד. בעוד מרבית הצלמים בטוחים שהתמונות שלהם לא משהו כי אין להם ארוך יותר או רחב יותר התמונות שמובאות בפניכם צולמו עם מצלמות פשוטות, עדשות פריים רחבות ופילם. בזמן שרב בני דורו חושבים שבתוספת של סנסור חדש, נקי מרעש למשל, הם יוכלו להביא את הצילומים שלהם לרמה אחרת פליקס מוכיח שכל מה שצריך בשביל תמונה טובה הוא צלם טוב. לא תמצאו אותו חופר בפוטושופ יותר מחמש דקות, לא תוכלו למכור לו גימיק יפני חדש ואפילו אם אתם מנכ"ל קאנון בישראל ותציעו לו, במתנה, את ספינת הדגל של קאנון עם 22 מגה פיקסל הוא פשוט יסרב לכם בנימוס.

ויש פה מוסר השכל מובהק.

זה מוכיח שוב שמה שמצעיד את התעשייה הזאת, כמו את רב תרבות הצריכה הדיגיטלית הוא יותר הרצון של החברות למכור מאשר הצורך של הצלמים לקנות.

בפעם הבאה שהשדרגת תתקוף אתכם תנסו לזכור את זה. תחזרו לתמונות הללו ותסתכלו עליהם שוב. תנסו להבין שיש לכם מצלמה כבר וזה כל מה שאתם צריכים. תנסו להתייחס למצלמה שיש לכם היום כמצלמה האחרונה שלכם ולא זאת שאתם מצלמים בה בינתיים עד שאיש השיווק היפני יחליט שאתם צריכים לנהל שיחה עם האחר המשמעותי שלכם בקשר להוצאה חד פעמית בתשלומים. זה מאוד קשה להפנים את זה, אבל אם תצליחו, תגלו פתאום הקלה נהדרת והמון משאבים שלכם יוכלו לפנות לדברים החשובים באמת בדרך לשליטה באומנות שלכם.

פגשתי את פליקס לפני כשבוע ולאחר שיחה קצרה ומעניינת בייננו הוא הסכים להתראיין עבורכם כדי לשפוך קצת אור על מפעל חייו.

פליקס, קודם כל תודה על הזמן שלך בשביל הראיון הזה. ספר לנו קצת על הרקע שלך, מתי התחלת לצלם?

מצלם מגיל ילדות, למרות שתמיד מאמין שעדיין לא התחלתי.
החשיפה הראשונה לצילום החלה עוד בגיל צעיר בעקבות אבי שהיה מצלם ומפתח את התמונות בבית. אולם המצלמה היחידה שהיתה לו היתה מחוץ לתחום עבורי,דבר שגרם לי לרצון עז למצלמה משלי.
לעולם לא אשכח את האושר שהציף אותי ביום בו קיבלתי לידיי את מצלמתי הראשונה כמתנת יום הולדת אי שם בתחילת שנות השמונים,פשוט התגשמות חלום של ילד שליווה אותו שנים. ללא כל מודעות לסוג,דגם,רמה,איכות או מחיר (פוקט 110 מ"מ) ליוותה אותי המצלמה ברוב שנות ילדותי בהתרוצצות בשכונה ובלחיצות אין סופיות על כפתור הצילום (ברוב המקרים גם ללא הסרט )אין ספק שנשביתי בקסמה של קופסת הפלאים מהיום הראשון שהבנתי מה אפשר לעשות איתה ומאז ועד היום לא דעכה אהבתי לצילום אפילו לא בסטופ אחד!

מי היו הצלמים שהשפיעו עליך בתחילת הדרך?
מכיוון שמעולם לא למדתי צילום בצורה מסודרת לא נחשפתי לצלמים אחרים, לא תמצא אצלי בבית אפילו ספר אחד על צילום או צלם כלשהו. זה מעולם לא היה חסר לי, פשוט נראה לי בזבוז זמן יקר לשאוב ידע או השראה ממישהו אחר במקום מעצמך. לעומת זאת, את ההשפעה וההשראה המשמעותית ביותר על עבודתי אני סופג מהנושאים אותם אני מתעד, הם אלה שתורמים לשינוי תפיסת עולמי,כיווני מחשבה ואפילו אישיותי. אלו הם הדברים החשובים באמת לעיצוב סגנון הצילום לאורך זמן.


מתי הבנת שאתה רוצה להיות צלם?
כבר לפני כ - 15 שנים ידעתי בוודאות שצילום עבורי הוא לא תחביב ולא מקצוע, אלא דרך חיים. לקח לי עוד כמה שנים למצוא כיוון ולהתנסות בתחומים שונים עד שהבנתי בדיוק מהו התחום שאני הכי טוב בו והוא תיעוד בני אדם. היום אני כבר יודע שכל שנות חיי היו רק הכנה לקראת מה שאני עושה היום וימשיך עוד זמן רב, כל הידע, הנסיון שצברתי עם השנים, המגע עם אנשים שונים בכל העולם בכל תחומי החיים,בכל רמות האוכלוסיה הכשירו אותי לתחום המרתק ביותר מכל הז'אנרים האחרים והוא צילום דוקומנטרי.
המילה צלם כמקצוע או "צלם מקצועי" (אשר מזמן כבר איבדה את הרומנטיות שהיתה בו) מכניסה אותך אוטומטית לתוך מסגרת עם מערכת חוקים,לוח זמנים קצר,והכי גרוע פשרות מאולצות. ומזה בדיוק אני מנסה להמנע כל חיי ולהשאר "ציפור חופשיה" המבינה בדיוק את יעודה בחיים, מה הטעם לחיות בכלוב בשביל מעט גרעינים?


מה משך \ מושך אותך לצלם את נושאי הצילום שלך?
כח המשיכה החזק ביותר אל הנושאים שלי היא הסקרנות האישית שלי כלפי בני האדם כולם. אני מאמין שכל אדם מסתיר משהו מעניין בתוכו, צריך פשוט מעט זמן על מנת לחשוף את סיפורו.

מה שיטת העבודה שלך? כיצד אתה בוחר אובייקטים לצילום?
שיטת עבודתי מאוד מגוונת ומשתנה בהתאם לתנאים בשטח אך בעיקרה היא מתבססת על התבוננות ממושכת בבני אדם,למידת שפת גופם ודפוסי התנהגות וכל זה עטוף בסבלנות אין סופית.
99% מעבודתי בשטח מתמקדת בריכוז מודיעין על האזור בו אני פועל ,האנשים אותם זיהיתי כנושא וכל מי שקשור אליהם בצורה ישירה או עקיפה. בשלב מאוחר יותר יוצרים את הקשר הראשוני עם אחת מהדמויות
המתאימות ביותר להכניס אותנו אל המעגל הקטן,לאחר מכן זה רק ענין של זמן עד שאני מזהה סיפור מעניין בתוך אותה קבוצה שאני עוקב אחריה. מכאן מתחיל תהליך ארוך של בניית יחסי אמון עם כל המעורבים בפרויקט.


עושה רושם כי המעורבות הפיזית והנפשית שלך גבוה מאוד, האם אתה מצליח לשים מחסומים בין עבודת הצילום שלך לחיים הפרטיים שלך?
המעורבות הנפשית והפיזית שלי בנושא היא טוטאלית וחסרת גבולות או מחסומים, לעיתים אם יש צורך אני מערב בפרויקט חלק מחבריי, משפחתי או תלמידיי. אני רואה בזה אקט חינוכי אשר נהנים ממנו כל הצדדים.

האם אי פעם הרגשת מאויים במהלך הצילום?
מעולם לא!

האם אתה מראה את התוצאות שלך למצולמים?
בכל פרויקט אני משתדל לחלק מעט מן התמונות למצולמים, אני מאמין שהדבר מאוד חשוב לשני הצדדים.

מה התגובות שאתה בדרך כלל מקבל?
בדרך כלל התגובות נהדרות, זה נותן להם תחושה שהם לא מבזבזים את זמנם על צלם גרוע, ולי זה נותן את האישור להתקרב אליהם עוד יותר.

יוצא לך לצלם שקיעות לפעמים? פרחים אקזוטיים?
ב
עבר הרחוק השתעשעתי מעט, היום יש יותר מידי צלמים שמצלמים את היופי במדינה, אני מחפש את האופי.

מה היית רוצה לעשות אם לא היית צלם?
אני עדיין מאמין שכל הצלמים הטובים נולדו לזה, ברגע שזה שם אי אפשר לקחת את זה ממך. (אנתרופולוג עם מצלמה היה מתאים לי)

במהלך השנים אספת טונות של חומר מצולם האם אתה מתכנן לאחד את כל זה בפורמט מסוים?
אני, בטח שלא. אולי אישתי תאחד את הכל בפורמט של פח זבל ירוק אחרי מותי.

יש לך גיבוי למחשב?
יש!

האם אתה שומר על קשרים עם המצולמים שלך לאחר שהצילום הסתיים?
בוודאי, יחסי ידידות חמים.


יש מדיומים אחרים שאתה מתנסה בהם? ציור? ווידאו?
תמיד רציתי לצייר ,אני בטוח שבעתיד תראה ציורים שלי לא פחות מעניינים מהצילומים. לאחרונה אני מוצא שימוש גם בפורמט וידאו בשטח, אני חושב שלסוג זה של מדיה יש כוח מיוחד בצילום דוקומנטרי.

אתה מלמד בקורס לצילומי רחוב, אתה יכול לפרט על הקורס יותר פרטים? איך מלמדים לצלם ברחוב?
הקורס בן חמישה מפגשים הכוללים שיעורי כיתה ושיעורי רחוב בשטח. הקורס מתמקד בשני נושאים: הראשון הוא צילום רחוב קלאסי המבוסס על ה"רגע המכריע", ראיה נכונה,סוגי סיטואציות, התמודדות של הצלם מול המצולם וכו'. החלק השני של הקורס נוגע בצילום דוקומנטרי המתבסס על גישות אחרות, הכרת אוכלוסיות בשטח ויצירת מגע מעשי עמם, ביקור במקומות מיוחדים ושיתוף התלמידים באחד הפרוייקטים שלי. את הקורס מלמדים בדיוק באותה הדרך בה אני למדתי, ניסוי ותהיה, ניתוח סיטואציה ותגובה. ישנה שיטה, ישנה דרך, יש תרגילים ובסוף יש גם תוצאות.


האתר הרשמי של פליקס נמצא כאן ובו תוכלו לראות תמונות נוספות, כמו כן, עמוד הצילומים שלו בפוטולייט נמצא כאן. פליקס מלמד קורס מתקדמים לצילומי רחוב בבית הספר גליץ ופרטים על הקורס זמינים כאן.



2 תגובות על "פליקס לופה - הגדלה של 1:1"

אילן אמר/ה...

אכן צלם מוכשר. דור צעיר של צלמים קלאסיים :)
אין הרבה כאלה היום בישראל, וחבל. מאוד נהנתי מהעבודה שלו בWorld press photo ואני עוקב אחריו מימיו הראשונים ב"פורום-ספרה" הישראלית
יופי של ראיון, מעניין לקרוא! :)

אנונימי אמר/ה...

ראיון מעניין מאוד תומר.
שאלות מסקרנות ותשובות מסקרנות עוד יותר!

נהנתי לקרוא וללמוד.
עוד רחוקה דרכי ... :-)

הוסף רשומת תגובה