יצירות מופת והצילומים שלכם

בשבועות האחרונים אני שקוע בספר מופלא שנקרא" יצירות מופת, תולדות הציור בעולם המערבי"

מדובר בנכס אמיתי להשכלה של כל צלם לדעתי.

הדבר הזה שוקל כמה קילו ומתפרש על גבי 648 עמודים וכולל בחובו ציורים קלאסיים מהעולם העתיק ימי הביניים, הרנסנס הבארוק המאה ה19 ועד המאה העשרים. ההדפסה באיכות מעולה ולפני כל תקופה יש הסבר ממצה אודות סגנון הציור וההשפעות של התקופה הזאת.

ליד כל ציור יש הסבר על הטכניקה שנעשה בה שימוש, על החידוש אם יש כזה ואיפה הציור מוצג בימנו.

מלבד זה שאתם תקבלו קורס מזורז בתולדות האומנות אם אתם תקראו את הספר הזה בגישה הנכונה אתם תתחילו להבין איך הציירים הגדולים בנו את הציורים שלהם, מה טכניקות הקומפוזיציה שהם השתמשו בה איך הם "האירו" את הציור שלהם.

בפעם הבאה שאתם תצלמו את התמונה שלכם, משהו מכל זה ייכנס לכם לראש (אם תתנו לו...) והתמונות שלכם יתחילו להראות אחרת. אתם תתחילו לקבל השראה מגירויים חזותיים ראויים וכל זה שווה לדעתי את המאתיים חמישים שקל שהדבר הנפלא הזה עולה בחנות הספרים.

קחו את זה כדוגמא

אחת היצירות האהובות עלי בספר נוצרה ב1793 על ידי ג'אק לואי דויד ונקראת Death Of Marat

דויד תיאר בציור הזה את הרצח של חברו מארה שנרצח בביתו על ידי שארלוט קורדי שבעצמה הוצאה להורג בעקבות הרצח הזה.

תביטו בציור הזה כמה דקות (אתם יכולים ללחוץ עליו להגדלה) תנסו לראות איך דויד בנה אותו מבחינת קומפוזיציה ותגלו חלוקה מושלמת בהתאם לחוק השלישים

תביטו כיצד הוא האיר את הנושא שלו, איך התאורה כאן משמשת כשכבת עיניין בציור. תנסו להבין מאיפה האור מגיע ואיך הוא הופך את הציור הזה למושלם.

עכשיו תנסו לחשוב איך דויד היה מצלם צילום כזה. באיזו עדשה הוא היה משתמש? בכמה מקורות תאורה? איך הוא היה מרכך אותם? איך הוא היה משיג את האפקט הזה על הקיר מאחור?

אני חושב שהבנתם למה אני מתכוון.

אם זה בפרסומות בטלוויזיה או באינטרנט אנחנו מותקפים יום יום באלפי גירויים חזותיים בינוניים ואנחנו מתחילים לחשוב שזה בסדר. אנחנו רואים המון תמונות רעות שמשפיעות על קנה המידה שלנו אם נרצה או לא.

הספר הזה ייאפס את סולם השיפוט שלכם. אם תישקעו בו אתם תתחילו לקבל מושג מכוייל לאסטטיקה ולמה שאפקט חזותי יכול לחולל אם הוא מבוצע נכון. בפעם הבאה שתגשו לצלם תמונה תנסו להיזכר בכל ההשראה הזאת והצילומים שלכם פשוט יתחילו להשתפר כתוצאה מכך.

הספר זמין ברשת סטימצקי והוא בהחלט שווה את הכסף שדורשים עבורו לדעתי. אם זה לא בתקציב או שאתם מעדיפים לקנות פלאש קטן במחיר הזה אז תדעו שהספר לא עטוף בניילון ככה שאתם יכולים להסתכל בו כל פעם שאתם בסטימצקי!

אין כמו יפו בלילות מספר 4

אני שמח להודיע כי לאחר הפסקה קצרה, הסיור הרביעי של אין כמו יפו בלילות יוצא לדרך.

הוא מתוכנן להתקיים ביום חמישי 23/07/2009 בשעה 19.00. אנחנו ניפגש ליד מגדל השעון ביפו ובליווי דוגמנית נדגים את האפשרויות הבלתי מוגבלות שיש בשימוש בכמה פלאשים קטנים וקצת אילתורים ויצירתיות.

אם ברצונכם לקחת חלק בסיור אתם מוזמנים ליצור קשר עם אלעד בטלפון (משעות הצהריים)077-4090280 או במייל register@galitz.co.il

דרך אגב - אין שום צורך להביא אתכם שום ציוד פרט למצלמה שלכם שכן אנחנו נספק את כל מה שצריך בשביל הצילומים וההדרכה.

לכתבות מפורטת יותר המתארות את הסיורים לחצו כאן כאן או כאן

לצייר עם אור

היום אני רוצה לדבר על טכניקה שאני אוהב במיוחד שנקראת ציור/צביעה עם אור או Light painting באנגלית.

התמונה משמאל הנה אחת הדוגמאות המפורסמות שאני מכיר. הבחור בתמונה שמצייר עם האור הוא הצייר פאבלו פיקאסו, יש סיכוי ששמעתם עליו.

הוא צולם בשיטה הזו על ידי צלם בשם Gjon Mili ב1950 והתמונה פורסמה בשער של המגזין לייף והפכה לקלסיקה שעד היום מתפרסמת מפעם לפעם.

טוב אז אם תקראו את ההמשך אני לא מבטיח לכם שגם אתם תפרסמו בלייף, הוא נסגר בינתיים. גם את פיקאסו יהיה לכם קשה למצוא בימים אלו אבל, בכל זאת, תלמדו עוד שיטה שימושית להשתמש במצלמה ובמבזק שלכם מה רע?

אז איך מציירים עם האור?

תסכלו שוב על התמונה של פיקאסו. מה אתם רואים? הנה האיש "מצייר" באוויר כלומר הוא זז המון ובכל זאת הוא לא מטושטש, מעבר לזאת, אנחנו רואים את הציור בשלמותו.

אז מה הטריק?

ובכן זה די פשוט אם תחשבו על זה.

בואו נתחיל כמו שלפי הסיפור התחיל העולם שלנו: בחושך. אם תקחו את המצלמה שלכם לחדר חשוך לגמרי ותפתחו את החשיפה שלכם ל30 שניות מה תראו בתמונה? כלום. עכשיו אם תקחו פנס קטן, תתחילו שוב חשיפה של 30 שניות ותתחילו להסתובב בחדר איתו מה תראו? נכון, את השובל של האור שלכם. ככה זה עבד עם פילם בשנות החמישים וככה זה עובד עד היום על הסנסור שלכם.

OK, אתם אומרים, זה הגיוני, אבל מה עם פיקאסו? איך אנחנו רואים אותו? ואיך הוא כזה ברור?

התשובה היא ביכולת של המבזק/פלאש להקפיא רגעים בשבריר של שנייה ולייתר דיוק 1/1000 של שנייה.

בחדר בו צולם הצילום שלפנינו, היה חושך מוחלט. הצלם כיוון את המהירות התריס שלו לחשיפה ארוכה והתחיל לצלם. הוא הבזיק על מר פיקאסו בתחילת החשיפה (למרות שהוא יכל באותה מידה להבזיק עליו בסופה או במהלכה) וזה הרגע שהצייר נקלט על הפילם של המצלמה.

זה היה 1/1000 של שנייה אבל זה הספיק.

ברגע שהמבזק כבה, החדר היה חשוך שוב ופיקאסו התחיל לצייר באוויר עם פנס. המצלמה "ראתה" מעתה והלאה רק את הפנס שהוא החזיק והקליטה רק שובל האור שהוא השאיר מאחוריו. פיקאסו עצמו היה שוב, חשוך לגמרי.

דרך אגב, אם תסכלו שוב בתמונה תראו את הצל שפאבלו משאיר על הרצפה מה שמרמז לכם שהמבזק לא היה על המצלמה אלא היא מאחורי המצולם מצד שמאל של המצלמה .

די פשוט לא?

אתם לא מאמינים כמה דברים אפשר לעשות עם הידע הזה. למשל תראו את זה (לחיצה על התמונה תגדיל אותה):

לא פיקאסו אבל דמות צבעונית בפני עצמו זהו שמעון, חברי הטוב ורוכב האופניים הנועז מרכס הכרמל. שמעון אוהב לקפוץ עם האופניים שלו מעל מכשולים. "זמן אוויר" הוא קורא לזה ולכן חשבתי שהוא יוכל גם לצייר עם האור של האופניים שלו.

השתמשתי פה באותו עקרון. סיימנו רכיבה והתחיל לרדת חושך שהוא התנאי הבלעדי לציור עם אור. כיוונתי את הקאנון G9 לחשיפה של 8 שניות ואת הצמצם על F5. שמתי את המצלמה על חצובה ושמעון יצא מהפריים והדליק את הפנס על האופניים.
לקחתי את המבזק שלי, Vivitar 285HV וכיוונתי אותו לחצי עוצמה כי רציתי שיהיה אור חזק על שימעון, על האופניים וגם על העץ מאחור. התחלתי לצלם, ביקשתי משמעון שיתחיל לרכב ורצתי משמאל למצלמה עם המבזק ביד. ממש לפני ששמעון קפץ עם האופניים הבזקתי עליו ידנית פעם אחת.

אז מה אתם רואים? אתם רואים את שמעון, חלק גדול מהאופניים שלו ואת העץ מאחור את כל אלו אתם רואים כתוצאה מההבזקה שלי, ואז אתם רואים את השובל של הפנס שנמצא על הכידון שלו. אתם גם יכולים "לראות" את הקפיצה של האופניים עולים ויורדים לפי השובל של האור שעולה ויורד. מגניב לא?

הנה טל, אימת הסינגלים ופוטנציאל להיות מלך ההרים בטור דה פראנס הקרוב בקפיצה משלו:


התמונה הזאת הרבה פחות טובה מזווית לא משהו בכלל, אבל אני רוצה שתראו את המבזק שלי (מסומן בחץ) בשביל שתבינו איפה עמדתי. שימו לב שאתם גם לא רואים אותי בכלל.

הנה משהו אחר לגמרי:

התמונה הזו צולמה ב 1.30 בלילה. תהליך העבודה עבד על אותו עיקרון כיוונתי לחשיפה של 30 שניות שבמהלכה הבזקתי מספר הבזקות על הסלעים.

כן,וזאת נקודה חשובה, אתם יכולים להבזיק יותר מפעם אחת בחשיפה אחת אבל אתם צריכים לשים לב לא להבזיק יותר מפעם אחת על אותו מקום שכן זה יכול להביא לשריפה של אותו אזור ואז פשוט ביזבזתם עוד 30 שניות מהחיים שלכם.

לכן חשוב מאוד לצייר עם האור שהמבזק זורק אלומת אור צרה ונשלטת. אתם יכולים להשתמש ברשת על המבזק או לכוון אותו שיזרוק אור ממוקד ככל האפשר וזאת, לפי מידת הצורך.

שאתם מנסים את זה, לצלם בחשיפה ארוכה בלילה ולצייר עם הפלאש שלכם, אני ממליץ לכם לצלם צילום ניסיון בלי להשתמש בפלאש בכלל.

כלומר תשתמשו במד האור של המצלמה (עדיף במצב ידני לגמרי -M) ותעשו צילום עם חשיפה ארוכה כמו שהמצלמה ממליצה (במקרה שלמעלה היא המליצה על 30 שניות חשיפה בצמצם של f/3.5) ואז תסתכלו בתוצאה על המסך שלכם.

תחפשו את האזורים שאתם רוצים להאיר ותנסו לדמיין אותם מוארים עם המבזק שלכם, תנסו לראות את התמונה שלכם בראש כאילו שאתם עומדים לצייר ציור. אם לא תראו את זה בראש שלכם התוצאה שלכם תהייה מקרית ורב הסיכויים שלא תאהבו אותה.

ואז, אחרי שאתם יודעים מה אתם רוצים, תחשפו שוב בדיוק באותה חשיפה כמו קודם (זאת בהנחה שהשמש לא זרחה בינתיים בשעה שאתם מנסים לדמיין את התמונה שלכם...) ותתחילו להאיר ידנית את האזורים שבחרתם להאיר. אתם יכולים לבחור עוצמות שונות של הבזקה לאזורים שונים כדי ליצור עומק. לדוגמא, אם תסתכלו שוב על התמונה מהים תראו שהסלעים מצד ימין מוארים יותר מאלו מצד שמאל מה שיוצר תחושה של עומק ויותר עניין.

דרך אגב - אתם רואים שכל הרקע כחול מאוד? זה בגלל שהמצלמה הייתה מכוונת לאיזון לבן white balance- tungsten אתם שמים לב שהסלעים כתומים\ צהובים? זה כי שמתי על המבזק פילטר צהוב \ כתום . אני הולך לכתוב בקרוב מאוד על השילוב הנכון בין שני אלו ואם תכניסו את המייל שלכם בתפריט מצד שמאל אתם תקבלו הודעה על כתבה חדשה במייל שלכם.

עכשיו מה שנשאר לכם זה לנסות. תחשבו קצת ואז תראו כמה דברים אפשר לצלם ככה, כמה מצבים אפשר לביים, כמה דברים אפשר לצייר עם האור...

אתם מצלמים בחשיפה ארוכה בלילה? פשוט תמצאו משהו קטן להאיר עליו עם המבזק וככה להוסיף משהו ממכם לתמונה.

אתם מוצאים עצמכם בחדר לבד עם פיקאסו? כבו את האור ותנו לו פנס. הבנתם את הרעיון לא?

ועד הפעם הבאה, תהיו טובים!